Shemitah and Shabbos: Remembering the Owner of the Land
From the Torah ofRav Dovid Matisyohu Rabinowitzהרב דוד מתתיהו בן יחיאל יהושע רבינוביץProfile ›
Vayikra 25:2
דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה
Speak to Bnei Yisrael and say to them: When you come into the land that I give you, the land shall rest a Shabbos for Hashem.
Rashi: “A Shabbos for Hashem”: for the sake of Hashem, as is said of the Shabbos of Creation.
1“Speak to Bnei Yisrael and say to them: When you come into the land that I give you, the land shall rest a Shabbos for Hashem.”1 We should look closely at the double wording, “Speak … and say.” Why was it not enough to say “Speak to Bnei Yisrael,” as in other places? We must also understand why the verse mentions “that I give you” here, when several verses have already told us that the Land was given to Israel by Hashem.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי תָבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳ (כה, ב). יֵשׁ לְדַיֵּיק כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן ׳דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ׳, מַדּוּעַ לֹא הָיָה דַּי לוֹמַר ׳דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ כְּמוֹ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת. עוֹד יֵשׁ לְהָבִין מַה שֶׁהִזְכִּיר כָּאן הַכָּתוּב ׳אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם׳, הֲרֵי כְּבָר נִזְכַּר בְּכַמָּה מִקְרָאוֹת כִּי הָאָרֶץ נִיתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵת ה׳.
- Vayikra 25:2. ↩
In shortWhy does the verse say both “speak” and “say,” and why must it tell us again that Hashem gives the Land?
2On the words “a Shabbos for Hashem,” Rashi explains: “For the sake of Hashem, as is said of the Shabbos of Creation,”2 the weekly Shabbos. But how is the mitzvah of shemitah, the seventh year in which the land lies fallow, like the mitzvah of Shabbos?
וְעַל ׳שַׁבָּת לַה׳׳ פֵּירֵשׁ רש״י, לְשֵׁם ה׳ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית. וְיֵשׁ לְהָבִין מָה הַדִּמְיוֹן בֵּין מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה לְמִצְוַות שַׁבָּת.
- Rashi on Vayikra 25:2. ↩
In shortRashi likens the land's rest to the Shabbos of Creation; what do shemitah and Shabbos have in common?
3At the end of the parshah the verse says, “You shall keep My Shabbosos and revere My Mikdash; I am Hashem.”3 The holy Ohr HaChaim asks why the verse repeats the command of Shabbos here.4 And why does it say “My Shabbosos,” in the plural?
וּבְסוֹף הַפָּרָשָׁה כְּתִיב ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה׳״ (כו, ב), וְהִקְשָׁה בְּאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, מַדּוּעַ חָזַר הַכָּתוּב וְצִיוָּה כָּאן שׁוּב עַל הַשַּׁבָּת. עוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״שַׁבְּתוֹתַי״ לְשׁוֹן רַבִּים.
In shortWhy does the parshah end by commanding Shabbos again, and why “My Shabbosos” in the plural?
4aPerhaps we can explain it by first citing what the Sefer HaChinuch writes about the reason for the mitzvah of shemitah: “Among the roots of the mitzvah: to fix firmly in our hearts that the world was created, ‘for in six days Hashem made the heavens and the earth …,’5 so that this will never leave our sight. It is like the way we count the days of the week by the six days of Creation, with the seventh a day of rest. That is why He, blessed be He, commanded us to declare ownerless everything the land produces in this year, besides resting from working it. A person will then remember that the land that yields him fruit year after year does not yield it by its own power and nature. For there is a Master over the land and over its owners, and when He wishes, He commands the owner to declare its fruit ownerless.” So far his words.6
וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר, בְּהֶקְדֵּם מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר הַחִינּוּךְ (מצוה פד) בְּטַעַם מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לִקְבּוֹעַ בְּלִבֵּנוּ עִנְיַן חִידּוּשׁ הָעוֹלָם ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ (שמות כ, יא) וְכוּ׳, וּבְכֵן לֹא תִּפָּרֵד לְעוֹלָם הָעִנְיָן מִבֵּין עֵינֵינוּ תָּמִיד, וְהוּא כָּעִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין יְמֵי הַשָּׁבוּעַ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְהַשְּׁבִיעִי יוֹם מְנוּחָה, וְלָכֵן צִיוָּה בָּרוּךְ הוּא לְהַפְקִיר כָּל מַה שֶּׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ בְּשָׁנָה זוֹ, מִלְּבַד הַשְּׁבִיתָה בָּהּ, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוֹר הָאָדָם, כִּי הָאָרֶץ שֶׁמּוֹצִיאָה אֵלָיו הַפֵּירוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, לֹא בְּכוֹחָהּ וּסְגוּלָּתָהּ תּוֹצִיא אוֹתָם, כִּי יֵשׁ אָדוֹן עָלֶיהָ וְעַל אֲדוֹנֶיהָ, וּכְשֶׁהוּא חָפֵץ מְצַוֶּה עָלָיו לְהַפְקִירָם, ע״כ.
4bThe Chinuch also writes that this is the idea of the Yovel, the Jubilee year: “Hashem wished every piece of land to return to the one to whom it was given as a holding from Him, blessed be He, and every man's servant to go free from under his hand and be in his Creator's domain. The cycle of sevens is set into many of our mitzvos. We work six days and rest on the seventh; we work the ground six years and rest in the seventh; and after seven sevens of years we rest for one more year, and that is the Yovel we are discussing.” So far his words.7 In other words, the mitzvah of shemitah comes to remind us that the Creator, blessed be He, created the world and that the palace has a Master.8 That is why the Torah has us count seven in everything: with Shabbos, shemitah and Yovel.
עוֹד כָּתַב הַחִינּוּךְ (מצוה של), שֶׁזֶּהוּ גַּם עִנְיַן הַיּוֹבֵל, שֶׁרָצָה הַשֵּׁם שֶׁיָּשׁוּב כָּל קַרְקַע לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחוּזַּת הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ בָּרוּךְ הוּא, וְכֵן כָּל עֶבֶד אִישׁ יָצָא מִתַּחַת יָדוֹ וְיִהְיֶה בִּרְשׁוּת בּוֹרְאוֹ. וְהֶיקֵּף הַשְּׁבִיעִיּוֹת סָדוּר בְּהַרְבֵּה מִמִּצְוֹותֵינוּ, הִנְנוּ מַחֲזִיקִין בַּמְּלָאכָה שֵׁשֶׁת יָמִים וּבַשְּׁבִיעִי נִשְׁבּוֹת, נַעֲבוֹד הָאֲדָמָה שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשְּׁבִיעִי נִשְׁבּוֹת, וְאַחַר שֶׁבַע שְׁבִיעִיּוֹת שֶׁל שָׁנִים גַּם כֵּן נִשְׁבּוֹת שָׁנָה אַחַת, וְזֶהוּ הַיּוֹבֵל שֶׁבָּאנוּ עָלָיו, עכ״ל. וְהַיְינוּ דְּעִנְיַן מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה הוּא לְהַזְכִּיר לָנוּ שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם וְיֵשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה, וְלָכֵן בְּכָל דָּבָר אָמְרָה הַתּוֹרָה לִסְפּוֹר שִׁבְעָה, כְּמוֹ בְּשַׁבָּת וּשְׁמִיטָּה וְיוֹבֵל.
- Sefer HaChinuch, mitzvah 330. ↩
- After Bereishis Rabbah 39:1, where Avraham, seeing the world like a lit-up palace, concluded that it must have an owner. ↩
In shortShabbos, shemitah and Yovel all count seven, the Chinuch explains, to fix in our hearts that Hashem created the world and owns all we hold.
5This explains the double wording, “Speak … and say.” Besides the command to keep shemitah itself, the verse also holds the mitzvah's inner meaning: faith in Hashem. The words “and say to them” hint at this. [The holy sefarim cite the Zohar's teaching that amirah, “saying,” is done in a whisper, while dibbur, “speaking,” means a loud proclamation.9 This hints that Moshe should tell them openly the command to keep the mitzvah in practice, and tell them quietly, in secret, the reason behind it: that they should remember Hashem.] That is why it says “that I give you.” As we said, the purpose of the mitzvah is to remember that Hashem is the Owner of the Land, and He alone gives it to you.
וּבָזֶה יְבוֹאַר מַה שֶׁכָּפַל הַכָּתוּב הַלָּשׁוֹן ׳דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ׳, שֶׁכֵּן מִלְּבַד שֶׁנִּצְטַוּוּ כָּאן עַל עֶצֶם מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה, מוּנָּח בָּזֶה הַתּוֹכֶן הַפְּנִימִי שֶׁל הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה בַּה׳ יִתְבָּרֵךְ, וְעַל זֶה יִרְמוֹז הַלָּשׁוֹן ׳וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם׳ [דְּנוֹדַע מַה שֶׁהוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מִדִּבְרֵי הַזּוֹהַר (ח״א רלד, ב) דַּאֲמִירָה הִיא בַּחֲשַׁאי, וְדִיבּוּר מוֹרֶה עַל הַכְרָזָה בְּקוֹל, וְנִרְמָז בָּזֶה שֶׁבַּגָּלוּי יֹאמַר לָהֶם אֶת הַצִּיוּוּי עַל קִיּוּם הַמִּצְוָה בְּפוֹעַל, וּבְסוֹד וּבַחֲשַׁאי יֹאמַר לָהֶם אֶת טַעַם הַמִּצְוָה שֶׁמּוּנָּח בָּהּ, שֶׁהוּא לְמַעַן יִזְכְּרוּ אֶת ה׳]. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר ׳אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם׳, שֶׁכֵּן כָּאָמוּר תַּכְלִית הַמִּצְוָה הִיא בִּכְדֵי לִזְכּוֹר כִּי ה׳ יִתְבָּרֵךְ הוּא הַבְּעָלִים שֶׁל הָאָרֶץ וְרַק הוּא הַנּוֹתֵן לָכֶם.
- Zohar I 234b. ↩
In short“Speak” gives the open command, while “and say” whispers its inner reason: to remember that Hashem alone owns and gives the Land.
6This makes clear how the mitzvah of shemitah is linked to the Shabbos of Creation. Just as the mitzvah of Shabbos comes to remind us of the faith that Hashem is Master of all the earth, since He created the world, so the mitzvah of shemitah comes to remind us of the same thing.
וּבָזֶה מְבוֹאָר הֵיטֵב הַשַּׁיָּיכוּת שֶׁל מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה לְשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית, דִּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוַת הַשַּׁבָּת בָּאָה לְהַזְכִּיר הָאֱמוּנָה כִּי ה׳ יִתְבָּרֵךְ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ לְפִי שֶׁהוּא בָּרָא הָעוֹלָם, כֵּן מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה בָּאָה לְהַזְכִּיר עִנְיָן זֶה.
In shortShemitah is like the Shabbos of Creation because both remind us that the Creator is Master of all the earth.
7Now we can explain why the verse says “You shall keep My Shabbosos” in the plural. It hints at both the Shabbos of Creation and the Shabbos of the land, for together they recall the foundation of faith: that Hashem is Master of all the earth. That is why the verse ends, “I am Hashem.” These mitzvos bring us to remember the faith that Hashem rules over all and provides for all.
וּמֵעַתָּה יֵשׁ לְפָרֵשׁ מַדּוּעַ נֶאֱמַר ׳אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, שֶׁהוּא לְרַמֵּז עַל שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית וְעַל שַׁבַּת הָאָרֶץ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַחַד הֵם זִכְרוֹן יְסוֹד הָאֱמוּנָה כִּי ה׳ יִתְבָּרֵךְ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. וְזֶה שֶׁגָּמַר הַכָּתוּב אוֹמֵר ׳אֲנִי ה׳׳, שֶׁמִּתּוֹךְ מִצְוֹות אֵלּוּ בָּאִים לִידֵי זִכְרוֹן הָאֱמוּנָה כִּי ה׳ יִתְבָּרֵךְ הוּא הַשַּׁלִּיט וְהַמַּשְׁבִּיר.
In short“My Shabbosos” means the weekly Shabbos and the land's Shabbos, which together recall that Hashem rules over all and provides for all.
8We are now in a shemitah year. So it is right and fitting for each of us to reflect on all this: on the purpose and root of the mitzvah of shemitah, and on the root of the mitzvah of resting on Shabbos. Through this may we be privileged to serve Hashem wholeheartedly and with love for Him, and to bring the redemption near. Amen, may it be His will.
וְהִנֵּה עוֹמְדִים אָנוּ כָּעֵת בִּשְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה, עַל כֵּן רָאוּי וְנָכוֹן לְכָל אֶחָד לְהִתְבּוֹנֵן בָּעִנְיָן הַנִּזְכָּר, בְּתַכְלִית וְשׁוֹרֶשׁ מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה, וְכֵן בְּשׁוֹרֶשׁ מִצְוַת שְׁבִיתַת הַשַּׁבָּת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִזְכֶּה לַעֲבוֹד אֶת ה׳ מִתּוֹךְ תְּמִימוּת וְאַהֲבַת ה׳, וּלְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָּה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
In shortMay we reflect on the roots of shemitah and Shabbos in this shemitah year, and so serve Hashem wholeheartedly and bring the redemption near.
Takeaway
Shemitah and Shabbos carry one message: the world has a Creator, and the land and all we hold belong to Him. The Torah gives the practical command openly but whispers its inner meaning, so that the practice itself leads us to remember Hashem. When we rest on Shabbos or let go of what we thought was ours, we can do it as a quiet declaration that He alone rules and provides.
Learn this in the merit of Rav Dovid Matisyohu Rabinowitz. His yahrzeit and life ›
English translation, notes and summaries © Zechusam.