Shemitah and Shabbos: Rest That Elevates Labor
From the Torah ofRav Dovid Matisyohu Rabinowitzהרב דוד מתתיהו בן יחיאל יהושע רבינוביץProfile ›
Vayikra 25:2
דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה
Speak to Bnei Yisrael and say to them: When you come into the land that I give you, the land shall rest a Shabbos for Hashem.
Rashi: “A Shabbos for Hashem”: for the sake of Hashem, as is said of the Shabbos of Creation.
1“The land shall rest a Shabbos for Hashem.”1 Rashi writes: “‘A Shabbos for Hashem’: for the sake of Hashem, as is said of the Shabbos of Creation.” So far his words.2 This implies that shemitah, the seventh year in which the land rests, and Shabbos belong together. What, then, is the link between them? And why is the mitzvah of shemitah called “Shabbos”?
וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳ (כה, ב). ברש״י הַקָּדוֹשׁ, שַׁבָּת לַה׳ לְשֵׁם ה׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, עכ״ל. וּמַשְׁמַע כִּי עִנְיַן הַשְּׁמִיטָּה וְהַשַּׁבָּת שַׁיָּיכִים אַהֲדָדֵי, וְיֵשׁ לְהָבִין הַשַּׁיָּיכוֹת בֵּינֵיהֶם, וְכֵן לְהָבִין מַדּוּעַ נִקְרֵאת מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה בְּשֵׁם ׳שַׁבָּת׳.
In shortRashi ties shemitah to the weekly Shabbos; what links the two, and why is shemitah called “Shabbos”?
2We may explain this through what my holy great-grandfather of Biala, zy"a, writes about the mitzvah of shemitah in his holy sefer Divrei Binah.3 He writes: “The more physical an act becomes, the more strengthening it needs. Working the soil has become very physical, since through the power of the primordial serpent the earth became coarse and spoiled.4 So it needs a firmer hold on what is above, ever higher. That is why there later came a shemitah once every seven years.” That is the gist of his words. He means that the Torah commanded one year in which the soil is not worked with physical labor. In the shemitah year, then, Israel brings holiness into the land through the power of its faith and trust, and in this way the land is raised up out of its coarseness and its curse.
וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר בָּזֶה, עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב זְקֵינִי זיע״א מביאלא בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ דִּבְרֵי בִּינָה (מ״ג ע״ב על פי ספר משנת חסידים) בְּבֵיאוּר עִנְיַן מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה, וז״ל דְּהִנֵּה כָּל מַה שֶׁנִּתְגַּשֵּׁם יוֹתֵר הָעוּבְדָּא צָרִיךְ יוֹתֵר חִיזּוּק, וְהִנֵּה עִנְיַן עֲבוֹדַת הַקַּרְקַע נִתְגַּשְּׁמָה מְאֹד, כִּי מֵחֲמַת כֹּחַ הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי נִתְגַּשְּׁמָה הָאָרֶץ וְנִתְקַלְקְלָה, וְלָכֵן צָרִיךְ יוֹתֵר אֲחִיזָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְלָכֵן הָיְתָה אַחַר כָּךְ אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁמִטָּה עכ״ד. בֵּיאוּר דְּבָרָיו, שֶׁצִּיוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁתִּהְיֶה שָׁנָה אַחַת שֶׁבָּהּ לֹא יַעַבְדוּ בַּקַּרְקַע בַּעֲבוֹדָה גַּשְׁמִית, וְאָז בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה, יַכְנִיסוּ קְדוּשָּׁה בָּאֲדָמָה, וּבָזֶה יִהְיֶה הִתְעַלּוּת וַעֲלִיָּה לְהָאֲדָמָה מֵהַגַּשְׁמִיּוּת וְהַקְּלָלָה שֶׁלָּהּ.
- Divrei Binah, 43b, drawing on Mishnas Chassidim. ↩
- The serpent of the Garden of Eden; after the sin, the ground was cursed (Bereishis 3:17). ↩
In shortFarming is very physical because the serpent spoiled the earth; a year of faith and trust without farming sanctifies the land and lifts its curse.
3aFollowing his approach, we may say that the mitzvah of resting on Shabbos works the same way. Being busy with work makes people more physical, so that they cannot rise higher and higher in holy service as they should. That is why Hashem gave us “a good gift, and Shabbos is its name,”5 a day on which we rest from work. Through it we raise up and repair all six days of the week, whose root and source lie in the day of Shabbos. As the holy Zohar says, “All six days are blessed from it.”6
וְעַל פִּי דַּרְכּוֹ יֵשׁ לוֹמַר, כִּי גַּם מִצְוַות הַשְּׁבִיתָה בְּשַׁבָּת הִיא עַל דֶּרֶךְ זֶה, דְּבֶהֱיוֹת שֶׁהָעֵסֶק בִּמְלָאכוֹת מְגַשֵּׁם אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְעַלּוֹת מַעְלָה מַעְלָה בַּעֲבוֹדַת הַקּוֹדֶשׁ כִּדְבָעֵי, עַל כֵּן נָתַן לָנוּ ה׳ יִתְבָּרֵךְ מַתָּנָה טוֹבָה וְשַׁבָּת שְׁמָהּ (על פי ביצה טז, א), בָּהּ שׁוֹבְתִים אָנוּ מִמְּלָאכָה, וּבְכָךְ מַעֲלִים וּמְתַקְּנִים אֶת כָּל שֵׁשֶׁת יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ אֲשֶׁר שָׁרְשָׁם וּמְקוֹרָם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (ח״ב פח, א) דְּמִינַּהּ כָּל שִׁיתָּא יוֹמִין מִתְבָּרְכִין.
3bThis is what Rashi means by “‘A Shabbos for Hashem’ … as is said of the Shabbos of Creation.” Just as Shabbos raises up and repairs the six weekdays on which work is done, so the shemitah year raises up the six years in which people work the land. There is, however, a difference between them. On Shabbos all thirty-nine melachos, the categories of forbidden work, are prohibited, even light ones, while in the shemitah year only the heavy labors of the field are forbidden. On the other hand, shemitah is stricter than Shabbos in one way: its prohibition lasts the whole year, because raising up the labor of working the land takes a full year. This explains why the Torah called shemitah “a Shabbos for Hashem”: in essence the two are the same.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב רש״י הַקָּדוֹשׁ ׳שַׁבָּת לַה׳ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית׳, הַיְינוּ דִּכְשֵׁם שֶׁבְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית הַשַּׁבָּת מַעֲלָה וּמְתַקֶּנֶת אֶת כָּל שֵׁשֶׁת יְמוֹת הַחוֹל שֶׁבָּהֶם נַעֲשִׂים הַמְּלָאכוֹת, כֵּן שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה מַעֲלֶה אֶת כָּל שֵׁשֶׁת הַשָּׁנִים בָּהֶם עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ. אָכֵן חִילּוּק יֵשׁ בֵּינֵיהֶם, דִּבְשַׁבָּת נֶאֶסְרוּ ל״ט מְלָאכוֹת אֲפִילּוּ מְלָאכוֹת קַלּוֹת, וּבִשְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה נֶאֶסְרוּ רַק מְלָאכוֹת הַקָּשׁוֹת, אַךְ מֵאִידָךְ יֵשׁ חוֹמֶר בִּשְׁמִיטָּה יוֹתֵר מִשַּׁבָּת, שֶׁכֵּן בִּשְׁמִיטָּה הָאִיסּוּר הוּא בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ, וְהוּא כֵּיוָן שֶׁבִּכְדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה צָרִיךְ לָזֶה שָׁנָה שְׁלֵימָה. וּבָזֶה מְבוֹאָר מַדּוּעַ קָרְאָה הַתּוֹרָה לִשְׁמִיטָּה בְּשֵׁם שַׁבָּת לַה׳, מֵחֲמַת שֶׁעִנְיָינָם שָׁוֶה.
In shortShabbos lifts the six weekdays of work and shemitah the six years of farming; they differ in scope and length but are one in essence.
4To explain this further, we may say that working the land has the power to make a person especially physical because, at root, he makes a mistake: he imagines that his work and toil on the land are what bring him blessing and abundance. So he puts his trust in his own labor and takes his trust away from Hashem. The mitzvah of shemitah comes to repair this. In that year people do no work, and they trust that blessing and livelihood will come from Hashem. As is well known, the holy sefer Noam Elimelech quotes its author's brother, the holy Rebbe R' Zusha of Anipoli, zt"l, on the verse “And if you shall say, ‘What shall we eat in the seventh year …?’ I will command My blessing for you …”7 R' Zusha taught that the Creator's abundance flows of itself at all times. Only the lack of trust in the question “What shall we eat …?” damages the channels of abundance, so that a new blessing is needed. That is why it says, “I will command My blessing”: the Holy One, blessed be He, as it were, must issue a new command for the flow of blessing. But when there is proper, complete faith in the shemitah year, then by the power of shemitah all that is needed flows of itself, in the merit of faith and trust. See his holy words there.
וּבְיֶתֶר בֵּיאוּר יֵשׁ לוֹמַר, כִּי הִנֵּה מַה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ לְגַשֵּׁם אֶת הָאָדָם בְּיוֹתֵר, יְסוֹד הָעִנְיָן הוּא מִצַּד מַה שֶׁטּוֹעֶה הָאָדָם וְנִדְמֶה לוֹ כִּי הָעֲבוֹדָה וְהַטּוֹרַח שֶׁטּוֹרֵחַ בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה, הֵמָּה הַמְּבִיאִים לוֹ בְּרָכָה וְשֶׁפַע, וּמֵחֲמַת כֵּן שָׂם מִבְטַחוֹ בַּעֲמָלוֹ וּמֵסִיר מֵה׳ מִבְטַחוֹ. וּלְתִיקּוּן זֶה בָּאָה מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה, שֶׁבָּהּ אֵין עוֹסְקִין בִּמְלָאכָה וּבוֹטְחִים בַּה׳ שֶׁמִּמֶּנּוּ תָּבֹא הַבְּרָכָה וְהַפַּרְנָסָה. וְכַיָּדוּעַ מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ נוֹעַם אֱלִימֶלֶךְ (פרשת בהר ד״ה וכי) בְּשֵׁם אָחִיו הרה״ק רַבִּי זוֹשָׁא זצללה״ה עַל הַכָּתוּב (כה, כ) ״וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְגוֹ׳ וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם״ וְגוֹ׳, שֶׁשֶּׁפַע הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ שׁוֹפֵעַ מֵעַצְמוֹ בְּכָל עֵת, וְרַק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַבִּטָּחוֹן שֶׁבִּשְׁאֵלַת ׳מַה נֹּאכַל׳ וְגוֹ׳, עַל יְדֵי זֶה הוּא מְקַלְקֵל צִינּוֹרוֹת הַשֶּׁפַע וְצָרִיךְ לִבְרָכָה חֲדָשָׁה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי׳, שהקב״ה כִּבְיָכוֹל צָרִיךְ לְצַוּוֹת מֵחָדָשׁ עַל הַהַשְׁפָּעוֹת, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה כָּרָאוּי בִּשְׁלֵימוּת בִּשְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה, אֲזַי נִשְׁפָּע בְּכֹחַ הַשְּׁמִיטָּה מֵאֵלָיו כָּל הַנִּצְרָךְ, בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן, יְעוּיַּין שָׁם דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ.
- Noam Elimelech, Behar, s.v. Vechi; Vayikra 25:20–21. ↩
In shortFarming tempts a person to trust his own toil; shemitah repairs this, and as R' Zusha taught, complete faith lets abundance flow on its own.
5In the same way, the Shabbos of Creation each week, on which Hashem commanded us not to work, is at root meant to strengthen faith and trust. It reminds us that abundance does not come from toil and labor. On the contrary, it is precisely through the power of the day of Shabbos, when we do no work, that all six days are blessed. This, then, is what the mitzvah of shemitah and the mitzvah of the Shabbos of Creation have in common.
וּכְמוֹ כֵּן עַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא בְּכָל שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁצִּיוָּה ה׳ שֶׁלֹּא לַעֲסוֹק בִּמְלָאכָה, דִּיסוֹד הָעִנְיָן הוּא בִּכְדֵי לְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן, לִזְכּוֹר כִּי הַשֶּׁפַע אֵינֶנּוּ בָּא בְּסִיבַּת הַטּוֹרַח וְהֶעָמָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּה בְּכֹחַ יוֹם הַשַּׁבָּת בּוֹ אֵין עוֹסְקִים בִּמְלָאכָה, עַל יָדוֹ דַּיְיקָא מִתְבָּרְכִין כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים. וְזֶהוּ הַדִּמְיוֹן וְהַשַּׁיָּיכוּת בֵּין מִצְוַת הַשְּׁמִיטָּה לְמִצְוַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית.
In shortShabbos, too, teaches that blessing comes not from toil but from the day of rest, and this is its bond with shemitah.
6May it be His will that we be privileged to have faith in Hashem and to see the redemption draw near speedily. Amen.
כֵּן יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה בַּה׳ יִתְבָּרֵךְ, וּלְהִתְקָרְבוּת הַגְּאוּלָּה בִּמְהֵרָה, אָמֵן.
In shortThe Rebbe prays that we be granted faith in Hashem and see the redemption draw near speedily.
Takeaway
It is easy to believe that our effort produces our livelihood, and so our trust slowly shifts from Hashem to ourselves. Shabbos each week and shemitah each seventh year break that illusion: we stop working, and the blessing does not stop. The more complete our faith, the more Hashem's abundance flows to us on its own, and the more our working days are lifted up.
Learn this in the merit of Rav Dovid Matisyohu Rabinowitz. His yahrzeit and life ›
English translation, notes and summaries © Zechusam.