Zechusamזכותם
Lehavas David · Parshas Bo · Maamar ד

The Wicked Son's Question as Good Tidings

From the Torah ofRav Dovid Matisyohu Rabinowitzהרב דוד מתתיהו בן יחיאל יהושע רבינוביץProfile ›
Shemos 12:26
וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם
And it shall be, when your children say to you, “What is this service to you?”
1“And it shall be, when your children say to you, ‘What is this service to you?’”1 The Mechilta, the early Midrash on Shemos, says: “At that moment Israel received good tidings: that they would live to see children and grandchildren, as it says, ‘The people bowed and prostrated themselves.’”2 The holy sefarim, the Avodas Yisrael of the Maggid of Kozhnitz and the Bnei Yissaschar, point out a difficulty:3 this verse speaks of the question of the wicked son, who shut himself out of the community, as the Mechilta says and as the author of the Haggadah wrote.4 Why, then, does the verse open with “And it shall be” (vehayah), a word that signals joy?5 And why should it count as good tidings for Israel that it would have a wicked son, Heaven forbid?
וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם (יב, כו). אִיתָא בַּמְּכִילְתָּא (פי״ב), בְּשׁוּרָה טוֹבָה נִתְבַּשְּׂרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהֵן עֲתִידִים לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כז) ״וַיִּקּוֹד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּו״. וְהִקְשׁוּ בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים (עבודת ישראל בא, בני יששכר ניסן ה, יד), הֲרֵי הַכָּתוּב מְדַבֵּר כָּאן בִּשְׁאֵלַת הַבֵּן הָרָשָׁע שֶׁהוֹצִיא עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כִּדְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא (פי״ז) וְכַאֲשֶׁר יָסַד בַּעַל הַהַגָּדָה, וּמֵאַחַר שֶׁכֵּן לָמָּה אָמַר הַכָּתוּב ׳וְהָיָה׳ שֶׁהוּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה (בראשית רבה מב, ד), וְעוֹד לָמָּה נֶחְשָׁב זֶה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לִבְשׂוֹרָה טוֹבָה, מַה שֶּׁיִּהְיֶה לָהֶם בֶּן רָשָׁע ח״ו.
  1. Shemos 12:26. ↩
  2. Mechilta, Pischa 12; Shemos 12:27. ↩
  3. Avodas Yisrael, Bo; Bnei Yissaschar, Nissan 5:14. ↩
  4. Mechilta, Pischa 17. The Haggadah says: “The wicked son, what does he say? ‘What is this service to you?’ To you, and not to him.” ↩
  5. Bereishis Rabbah 42:4 (in standard editions 42:3). There Chazal teach that the word vehayah always introduces something joyful. ↩
In shortThe Mechilta calls the wicked son's verse good tidings; why does it open with the joyful vehayah, and why is it good news?
2Further on, the Torah says: “And it shall be, when Hashem brings you to the land of the Canaanite … You shall tell your son on that day, saying, ‘It is because of this that Hashem did for me when I went out of Egypt.’ And it shall be for you a sign on your hand and a remembrance between your eyes, so that the Torah of Hashem will be in your mouth.”6 These verses about tefillin and remembering the Exodus come in the passage “And it shall be, when Hashem brings you,” which speaks of the time after Israel has entered Eretz Yisrael and settled there. This implies a connection between coming into Eretz Yisrael and the mitzvah of tefillin. But what does the one have to do with the other?
וּלְהַלָּן (יג, ה) ״וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְגוֹ׳ וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם, וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״ (שם ח, ט). וְהִנֵּה מִמַּה שֶׁנֶּאֶמְרוּ הַכְּתוּבִים בְּעִנְיַן תְּפִילִּין וּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּפָרָשַׁת ׳וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ׳ הַמְּדַבֶּרֶת אַחַר הַכְּנִיסָה וְהַיְּשִׁיבָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מַשְׁמַע שֶׁיֵּשׁ שַׁיָּיכוּת בֵּין בִּיאַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמִצְוַת תְּפִילִּין, וְצָרִיךְ לְהָבִין מָה עִנְיַן זֶה לָזֶה.
  1. Shemos 13:5, 8–9. ↩
In shortTefillin are commanded in the passage about entering Eretz Yisrael, which implies a link between the two that needs explaining.
3We also need to understand the verse “And it shall be for you a sign on your hand and a remembrance between your eyes, so that the Torah of Hashem will be in your mouth.” It implies that because the mitzvah of tefillin will be a sign and a remembrance of the Exodus, “the Torah of Hashem will be in your mouth.” But how will remembering the Exodus bring the Torah of Hashem into our mouths? And what is special about the remembrance of the Exodus that tefillin bring about? Apart from tefillin, we were commanded to mention the Exodus twice every day, evening and morning, as the verse says, “So that you remember the day you went out … all the days of your life.”7 The Torah also gives the Exodus as the reason for many mitzvos. What special sign and remembrance of the Exodus, then, does the mitzvah of tefillin create?
עוֹד יֵשׁ לְהָבִין פֵּירוּשׁ הַכָּתוּב ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״, דְּמַשְׁמַע שֶׁעַל יְדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ מִצְוַת תְּפִילִּין לְאוֹת וּלְזִכָּרוֹן עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם, עַל יְדֵי כֵּן יְקוּיַּים ׳לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ׳, וְצָרִיךְ בֵּיאוּר בַּמֶּה תָּבִיא זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם לִהְיוֹת תּוֹרַת ה׳ בְּפִינוּ. וּמִלְּבַד זֹאת יֵשׁ לְהָבִין, בַּמֶּה נִתְיַיחֲדָה הַזְּכִירָה שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת תְּפִילִּין לִיצִיאַת מִצְרַיִם, הֲלֹא מִלְּבַד זֹאת נִצְטַוִּינוּ לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם פַּעֲמַיִים בְּכָל יוֹם וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב ״לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״ (דברים טז, ג), וּבְמִצְוֹות רַבּוֹת תָּלְתָה הַתּוֹרָה הַטַּעַם בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְאִם כֵּן מַהוּ הָאוֹת וְהַזִּכָּרוֹן הַמְּיוּחָד לְעִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי מִצְוַת תְּפִילִּין.
  1. Devarim 16:3. ↩
In shortHow does remembering the Exodus through tefillin bring the Torah into our mouths, when we already recall the Exodus daily?
4The Midrash says: “The Holy One, blessed be He, said to Moshe: Warn Israel. Just as I created the world and told Israel to remember the Shabbos day as a remembrance of the work of creation, as it says, ‘Remember the Shabbos day,’ so too remember the miracles I did for you in Egypt. And remember the day you went out from there, as it says, ‘Remember this day, on which you went out of Egypt.’”8 But what does remembering the Exodus have to do with the work of creation? We remember the Exodus to recall the miracle and thank Hashem for it, while we remember the work of creation to plant faith in Hashem. Why, then, does the Midrash tie remembering the Exodus to the work of creation?
וּבַמִּדְרָשׁ (שמות רבה יט, ח) אִיתָא, אָמַר הקב״ה לְמֹשֶׁה הַזְהֵר לְיִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁבָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם וְאָמַרְתִּי לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לִזְכּוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (כ, ח) ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״, כָּךְ הֱיוּ זוֹכְרִים הַנִּיסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם בְּמִצְרַיִם, וְזִכְרוּ יוֹם שֶׁיְּצָאתֶם מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (יג, ג) ״זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִצְרַיִם״. וְצָרִיךְ בֵּיאוּר מַה שַּׁיָּיכוּת עִנְיַן זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, הֲלֹא זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם עִנְיָינָהּ זְכִירַת הַנֵּס וְהוֹדָאָה להקב״ה עָלָיו, וְאִילּוּ זְכִירַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית עִנְיָינָהּ לִיטַּע אֱמוּנָה בַּה׳, וּמַהוּ זֶה שֶׁנִּתְלָה עִנְיַן זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.
  1. Shemos Rabbah 19:8 (in standard editions 19:7); Shemos 20:8; 13:3. ↩
In shortThe Midrash likens remembering the Exodus to remembering creation through Shabbos, though one seems to be about thanks and the other about faith.
5We may explain this as follows. The foundation of the mitzvah of tefillin is to bring the powers of the body into submission to the Creator. As Rabbeinu Yonah writes: “Through the tefillin of the head a person submits the soul, which is in the brain, to the Creator, blessed be He. Through the tefillin of the arm he submits his body. That is why we were commanded to place it opposite the heart, for the heart is the main seat of desires and thoughts. In this way he will remember the Creator and lessen his pleasures.”9 The Shulchan Aruch rules likewise: “When putting them on, one should have in mind that the Holy One, blessed be He, commanded us to put these four passages, which speak of the Oneness of His Name and the Exodus from Egypt, on the arm opposite the heart and on the head opposite the brain. This is so that we remember the miracles and wonders He did for us, which show His Oneness and that His is the power and the rule … One should submit to Him the soul, which is in the brain, and also the heart, which is the main seat of desires and thoughts. In this way he will remember the Creator and lessen his pleasures.”10 So far the words of the Shulchan Aruch.
וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר, דְּהִנֵּה יְסוֹד מִצְוַת הַתְּפִילִּין הוּא לְשַׁעְבֵּד כּוֹחוֹת הַגּוּף לַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (ברכות ח, א ד״ה הרוצה) וז״ל, שֶׁבַּתְּפִילִּין שֶׁבְּרֹאשׁ אָדָם מְשַׁעְבֵּד לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּמּוֹחַ, וּבִתְפִילִּין שֶׁבַּזְּרוֹעַ אָדָם מְשַׁעְבֵּד גּוּפוֹ, וּמִפְּנֵי כָּךְ צִיוָּה לָשִׂים אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַלֵּב, שֶׁהַלֵּב הוּא עִיקַּר הַתַּאֲוֹות וְהַמַּחֲשָׁבוֹת בָּזֶה יִזְכּוֹר אֶת הַבּוֹרֵא וְיַמְעִיט הֲנָאוֹתָיו. וְכָךְ נִפְסַק לַהֲלָכָה בשו״ע (סימן כה סעיף ה): יְכַוֵּין בְּהַנָּחָתָם שֶׁצִּוָּנוּ הקב״ה לְהַנִּיחַ אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּד שְׁמוֹ וִיצִיאַת מִצְרַיִם, עַל הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב וְעַל הָרֹאשׁ כְּנֶגֶד הַמּוֹחַ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכּוֹר נִיסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ שֶׁהֵם מוֹרִים עַל יִחוּדוֹ וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה וְכוּ׳, וִישַׁעְבֵּד להקב״ה הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּמּוֹחַ וְגַם הַלֵּב שֶׁהוּא עִיקַּר הַתַּאֲוֹות וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וּבָזֶה יִזְכּוֹר הַבּוֹרֵא וְיַמְעִיט הֲנָאוֹתָיו, ע״כ.
  1. Rabbeinu Yonah, Berachos 8a in the pages of the Rif, s.v. Harotzeh. ↩
  2. Shulchan Aruch, Orach Chaim 25:5. ↩
In shortTefillin are meant to submit mind and heart, soul and body, to the Creator, as Rabbeinu Yonah writes and the Shulchan Aruch rules.
6Accordingly, we can explain why the mitzvah of tefillin comes in the passage “And it shall be, when Hashem brings you to the land.” The connection between tefillin and living in Eretz Yisrael is this: the mitzvah of living in the Land rests on the Land's inner virtue. Surely Hashem did not give us the Land for our material needs, so that we would have a country like all the nations. He gave it to us so that there we could reach perfection in avodas Hashem, the service of Hashem, for Eretz Yisrael is better suited than any other land to becoming holy. We find that even the Flood did not prevail over Eretz Yisrael, as the verse says, “a land that was not rained upon on the day of wrath.”11 Because it is the place of holiness, impurity did not have such power there. That is why, from earliest times, tzaddikim have longed to go up to the Holy Land, to rise there in Torah and fear of Heaven, for which it is especially suited. The purpose of tefillin, as we saw, is to bring the powers and concerns of the body into proper submission to the Holy One, blessed be He. So the holy Torah tied this mitzvah to the giving of the Land, where this would be easier to achieve.
וּלְפִי זֶה יֵשׁ לְבָאֵר הַטַּעַם שֶׁבָּאָה מִצְוַת תְּפִילִּין בְּפָרָשַׁת ׳וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ אֶל הָאָרֶץ׳, דְּשַׁיָּיכוּת מִצְוַת תְּפִילִּין לִישִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא, שֶׁכֵּן יְסוֹד מִצְוַת יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא מִצַּד מַעֲלָתָהּ הַפְּנִימִית, שֶׁכֵּן וַדַּאי שֶׁאֵין כַּוָּונַת ה׳ בַּמֶּה שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ, לְצוֹרֶךְ הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ אֶרֶץ כְּכָל הַגּוֹיִים, אֶלָּא כְּדֵי לְהַגִּיעַ בָּהּ לִידֵי שְׁלֵימוֹת בַּעֲבוֹדַת ה׳, שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא מָקוֹם הַמְּסוּגָּל לְהִתְקַדֵּשׁ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הָאֲרָצוֹת, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאַף הַמַּבּוּל לֹא שָׁלַט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (זבחים קיג, א) כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (יחזקאל כב, כד) ״אֶרֶץ לֹא גוּשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם״, דְּמִפְּנֵי שֶׁשָּׁם הוּא מְקוֹם הַקְּדוּשָּׁה לֹא שָׁלַט הַטּוּמְאָה שָׁם כָּל כָּךְ. וְעַל כֵּן מִיָּמִים יָמִימָה הָיָה רְצוֹן הַצַּדִּיקִים לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ הַקּוֹדֶשׁ, לְמַעַן יוּכְלוּ לְהִתְעַלּוֹת בָּהּ בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, אֲשֶׁר הִיא מְסוּגֶּלֶת לְכָךְ בְּיוֹתֵר. וְעַל כֵּן לְפִי שֶׁתַּכְלִית מִצְוַת תְּפִילִּין הִיא לְשַׁעְבֵּד הַכּוֹחוֹת וְעִנְיְינֵי הַגּוּף כָּרָאוּי להקב״ה, תָּלְתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מִצְוָה זוֹ בְּמַתְּנַת הָאָרֶץ, שֶׁבָּהּ יְהֵא נָקֵל יוֹתֵר לִזְכּוֹת לְכָךְ.
  1. Zevachim 113a; Yechezkel 22:24. ↩
In shortEretz Yisrael was given for spiritual perfection, and its holiness eases what tefillin aim for, so tefillin are tied to entering the Land.
7In the same way we can explain why tefillin are a remembrance of the Exodus. The purpose of the Exodus was receiving the Torah, as it says, “When you take the people out of Egypt, you will serve God on this mountain.”12 Bnei Yisrael were in the lowest state in Egypt, yet within a short time they rose to the heights of the Torah. That is why it is with this mitzvah that the verse says the Exodus should be a sign and a remembrance for us. Just as Hashem's strong hand took us from the lowest depths of Egypt until we received the Torah, submitted the body to avodas Hashem and cleaved to holiness, so through tefillin we too can properly submit all the body's material concerns to Him. This is “so that the Torah of Hashem will be in your mouth”: by submitting the body to Hashem, a person is privileged to keep the whole Torah. This answers our question about how remembering the Exodus through tefillin brings the Torah into our mouths.
וּבְדֶרֶךְ זֶה יֵשׁ לְפָרֵשׁ מַדּוּעַ מִצְוַת תְּפִילִּין הִיא זִכָּרוֹן לִיצִיאַת מִצְרַיִם, דְּהִנֵּה תַּכְלִית יְצִיאַת מִצְרַיִם הוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, יב) ״בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה״, וְאַף שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּשֵׁפֶל הַמַּצָּב בְּמִצְרַיִם, מִכָּל מָקוֹם בִּזְמַן קָצָר עָלוּ בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה. וְלָכֵן בָּא הַכָּתוּב בְּמִצְוָה זוֹ דַּיְיקָא וְאָמַר, שֶׁתְּהֵא הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם לְאוֹת וּלְזִכָּרוֹן לָנוּ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבְּיַד חֲזָקָה הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם מֵעוֹמֶק שְׁפַל הַמַּצָּב עַד שֶׁבָּאנוּ לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ לְשַׁעְבֵּד הַגּוּף לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא לִידָּבֵק בִּקְדוּשָּׁה בְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כֵּן נוּכַל גַּם אָנוּ לְשַׁעְבֵּד כָּל עִנְיְינֵי הַגּוּף הַגַּשְׁמִיִּים כָּרָאוּי אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ עַל יְדֵי מִצְוַת תְּפִילִּין. וְזֶהוּ ״לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״, שֶׁעַל יְדֵי שִׁעְבּוּד הַגּוּף אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ, זוֹכִים לְקַיֵּים אֶת כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
  1. Shemos 3:12. ↩
In shortTefillin recall the Exodus, when a people in the lowest state quickly rose to submit the body to Hashem; tefillin let us do the same.
8It follows that the Exodus is a sign that we can be privileged to rise this high, to submit all the powers of the body to the Creator. The Exodus teaches us how high a Jew can climb, level upon level, even if for now he is spiritually in the lowest state. Bnei Yisrael were sunk in an extremely low state in Egypt. The Arizal teaches, citing the Zohar, that this is why the Holy One, blessed be He, redeemed them from Egypt in His glory, by Himself, and not through an angel or a seraph. No angel or seraph could go down there, so great was the impurity of Egypt.13 Yet even from such a state, within a short time, Bnei Yisrael were able to receive the Torah and reach great holiness and purity. This teaches us that even in our time every Jew, whoever he may be and however low his state, can rise in a short time to the heights of the Torah, as happened at the Exodus.
נִמְצָא שֶׁיְּצִיאַת מִצְרַיִם הִיא אוֹת לְכָךְ שֶׁנּוּכַל לִזְכּוֹת לְהִתְעַלּוּת זוֹ לְשִׁעְבּוּד כָּל כּוֹחוֹת הַגּוּף לַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ, שֶׁכֵּן מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם יֵשׁ לָנוּ לִלְמוֹד עַד כַּמָּה יָכוֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְהִתְעַלּוֹת מַעְלָה מַעְלָה, אַף אִם לְעֵת עַתָּה שָׁרוּי הוּא בְּשֵׁפֶל הַמַּצָּב בְּרוּחָנִיּוּת. שֶׁכֵּן עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ שְׁרוּיִים בְּמִצְרַיִם בְּשֵׁפֶל הַמַּצָּב עַד לִמְאֹד, וְכִדְאִיתָא מהאריז״ל (שער המצוות שמות בשם זוהר ח״א קיג, א) שֶׁלְּכָךְ הָיְתָה גְּאוּלַּת מִצְרַיִם עַל יְדֵי הקב״ה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְלֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, לְפִי שֶׁמֵּרוֹב גּוֹדֶל טוּמְאַת מִצְרַיִם לֹא הָיָה יָכוֹל מַלְאָךְ וְשָׂרָף לָרֶדֶת שָׁם, וְאַף עַל פִּי כֵן מִמַּצַּב כָּזֶה זָכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן קָצָר לְהַגִּיעַ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְלִקְדוּשָּׁה וּלְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, וְזֶה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁאֲפִילּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִילּוּ כְּשֶׁהוּא נִמְצָא בְּמַצָּב נָמוּךְ, יָכוֹל הוּא בְּשָׁעָה אַחַת לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם.
  1. Shaar HaMitzvos, Shemos; Zohar I 113a. ↩
In shortBnei Yisrael were sunk so deep in Egypt's impurity that only Hashem Himself could redeem them, yet they soon received the Torah: any Jew can rise.
9With this we can explain the Midrash we cited: just as we were commanded to remember Shabbos, so we must remember the miracles of the Exodus. Remembering the work of creation, how heaven and earth and all that is in them were created by the word of Hashem, blessed be He, brings a person to cleave and draw close to Him, and to fear and love Him, as the Rambam writes.14 In the same way, the purpose of remembering the Exodus is to learn from it that a person can draw close and cleave to Hashem, whatever state he is in. This answers our question about the Midrash's comparison with creation. Because of this lesson the Exodus is a firm foundation of our holy Torah, and many mitzvos are a remembrance of it. From the Exodus we learn that it is always possible to rise and cleave to the Creator, even for people like us. We mention this foundation again every single day, morning and evening, and a person must see himself as if he had personally left Egypt, as the Rambam and the Tanya teach.15
וְיֵשׁ לְבָאֵר בָּזֶה מַה שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִזְכּוֹר אֶת הַשַּׁבָּת כָּךְ יֵשׁ לִזְכּוֹר נִיסֵּי יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְהַיְינוּ דִּכְשֵׁם שֶׁזְּכִירַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּבְרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר בָּם בְּמַאֲמַר ה׳ יִתְבָּרַךְ מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְהִדָּבֵק וּלְהִתְקָרֵב אֶל ה׳ יִתְבָּרֵךְ וּלְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ (וכמו שכתב הרמב״ם פ״ב מהלכות יסודי התורה ה״ב), כֵּן תַּכְלִית זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם לִיקַּח מִכָּךְ לִימּוּד שֶׁבִּיכוֹלֶת הָאָדָם לְהִתְקָרֵב וּלְהִדָּבֵק בהקב״ה, בְּכָל מַצָּב בּוֹ הוּא נִמְצָא. וְלָכֵן יְצִיאַת מִצְרַיִם הִיא יְסוֹד אֵיתָן בְּתוֹרָתֵינוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּמִצְוֹות רַבּוֹת הֵם לְזֵכֶר יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם אָנוּ לְמֵדִים שֶׁתָּמִיד אֶפְשָׁר לְהִתְעַלּוֹת וְלִהְיוֹת דָּבוּק בְּבוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ אֲפִילּוּ לַאֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ, וְחוֹזְרִים וּמַזְכִּירִין יְסוֹד זֶה בְּכָל יוֹם וְיוֹם שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וְחַיָּיב אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא בְּעַצְמוֹ מִמִּצְרַיִם (רמב״ם הלכות חמץ ומצה פ״ז ה״ו, תניא פרק מז).
  1. Hilchos Yesodei HaTorah 2:2. ↩
  2. Rambam, Hilchos Chametz U'Matzah 7:6; Tanya, ch. 47. ↩
In shortRemembering creation brings a person to cleave to Hashem; remembering the Exodus teaches that he can cleave to Him from any state.
10Now we can answer our first question: why does the verse say “And it shall be, when your children say to you,” with a word of joy and as good tidings, when it speaks of the wicked son? Far from being bad news, this verse, though it speaks of the wicked son, holds a lesson and great encouragement for all generations. Israel may pass through every kind of decline and fall, and have children of every kind; as the Midrash says, “There is no generation without scoffers,”16 for every generation has its lowly souls. Even so, Israel draws great strength from remembering the Exodus, which revealed that even from the very lowest state Jewish souls can rise to the greatest heights. And here are the good tidings: just as in Egypt Hashem “passed over the houses of Israel when He struck Egypt, and He saved our houses,”17 however low our fathers had sunk at the time, so in every generation and every state Israel will be able to come close to Hashem. For this, “the people bowed and prostrated themselves.”
וּלְפִי זֶה יֵשׁ לְבָאֵר מַה שֶׁהִקְשֵׁינוּ, מַדּוּעַ כָּתוּב ׳וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם׳ בִּלְשׁוֹן שִׂמְחָה וּבְשׂוֹרָה טוֹבָה הֲרֵי הַמְּדוּבָּר כָּאן בְּבֶן הָרָשָׁע. שֶׁכֵּן אַדְּרַבָּה אַף שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּבֶן הָרָשָׁע, מִכָּל מָקוֹם מִכָּאן יֵשׁ לִימּוּד וְחִיזּוּק רַב לְכָל הַדּוֹרוֹת, שֶׁבְּכָל מַצְּבֵי הַיְּרִידָה וְהַנְּפִילָה וּבְכָל מִינֵי הַבָּנִים אֲשֶׁר יִהְיוּ לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תנחומא תולדות ו׳) ״אֵין לְךָ דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ לֵיצָנִים״, שֶׁבְּכָל דּוֹר וְדוֹר יֶשְׁנָם נְשָׁמוֹת נְמוּכוֹת, מִכָּל מָקוֹם מִזְּכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם מְקַבְּלִים חִיזּוּק רַב, שֶׁבָּהּ נִתְגַּלָּה כִּי גַּם מִתַּכְלִית שְׁפַל הַמַּצָּב בִּיכוֹלֶת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְהִתְעַלּוֹת לְרוּם הַמַּעֲלָה, וְדָבָר זֶה הוּא בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבְּמִצְרַיִם פָּסַח ה׳ עַל בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל לַמְרוֹת שִׁפְלוּת הַמַּצָּב בּוֹ הָיוּ שְׁרוּיִים אָז, כֵּן בְּכָל הַדּוֹרוֹת וּבְכָל הַמַּצָּבִים יוּכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַגִּיעַ לְקִרְבַת ה׳, וְעַל כָּךְ ׳וַיִּקּוֹד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּו׳.
  1. Tanchuma, Toldos 6. ↩
  2. Shemos 12:27, the verse that answers the son's question. ↩
In shortThe wicked son's question is good tidings: its answer, the Exodus, shows that Israel, even its lowest souls, can come close to Hashem in every generation.
11We are now in the weeks of Shovavim Tat,18 when the passages of the Exodus are read. May Hashem help us reflect on all this and cleave to holiness, as our fathers were privileged to do in those days in Egypt, even though they were sunk in the forty-nine gates of impurity, the lowest depths of defilement, as explained above.19 And may we be privileged to reach the day that is entirely good,20 for which we are waiting. Amen.
וְעַתָּה בְּעוֹמְדֵינוּ כָּעֵת בִּשְׁבוּעוֹת שֶׁל יְמֵי שובבי״ם ת״ת בָּהֶם קוֹרִין הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, יַעַזְרֵינוּ ה׳ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל זֶה, וּלְהִתְדַּבֵּק בִּקְדוּשָּׁה, כְּמוֹ אֲשֶׁר זָכוּ לְכָךְ אֲבוֹתֵינוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים בְּמִצְרַיִם אַף שֶׁהָיוּ במ״ט שַׁעֲרֵי טוּמְאָה כַּמְּבוֹאָר לְעֵיל, וְנִזְכֶּה לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכּוּלּוֹ טוֹב אֲשֶׁר לָזֶה אָנוּ מַחְכִּים, אָמֵן.
  1. Shovavim is the name for the weeks of the Torah readings from Shemos through Mishpatim. In a leap year Terumah and Tetzaveh are added (Tat). It is a season traditionally devoted to teshuvah. ↩
  2. The forty-nine gates are not mentioned earlier in this maamar. The reference is evidently to the Arizal's teaching above, that the impurity of Egypt was so great that no angel or seraph could go down there. ↩
  3. A phrase from Birkas HaMazon for the time of the final redemption. ↩
In shortMay we, in the weeks of Shovavim, cleave to holiness as our fathers did in Egypt, and reach the day that is entirely good.
Takeaway

The Exodus is not only a miracle to thank Hashem for; it is proof that a Jew can rise from the lowest place to closeness with Hashem, and quickly. That is why even the wicked son's question opens with joy: whatever the state of a person or a generation, the memory of the Exodus carries the good news that every soul can rise. Each time we put on tefillin, we can submit mind and heart to Hashem and remember that He Who took our fathers out of impurity so deep that no angel could go down there can lift us too.

Learn this in the merit of Rav Dovid Matisyohu Rabinowitz. His yahrzeit and life ›

All of Lehavas David

English translation, notes and summaries © Zechusam.