Lehavas David · Parshas Ki Sisa · Maamar ג

Shabbos Rest for the Soul, Not the Body

From the Torah ofRav Dovid Matisyohu Rabinowitzהרב דוד מתתיהו בן יחיאל יהושע רבינוביץProfile ›

Shemos 31:15

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהֹוָה כׇּל־הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת

Six days work shall be done, and on the seventh day is a Shabbos of complete rest, holy to Hashem; whoever does work on the Shabbos day shall surely be put to death.

Rashi: Shabbos Shabbason means a rest of tranquility, and not a passing rest.

1“Six days work shall be done, and on the seventh day is a Shabbos of complete rest, holy to Hashem.”¹ The commentators, the Ohr HaChaim and the Alshich, look closely at the word yei'aseh, “shall be done,” which suggests that others do the work.² Why does the verse not say ta'aseh, “you shall do”? They also ask about the words “holy to Hashem.” The verse just before has already said, “And you shall keep the Shabbos, for it is holy.”³ Why, then, does the Torah say again that Shabbos is holy?

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קוֹדֶשׁ לַה׳ (לא, טו). דִּקְדְּקוּ הַמְּפָרְשִׁים (אור החיים, ועיין באלשיך) בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב ׳יֵעָשֶׂה׳ דְּמַשְׁמַע עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְלָמָּה לֹא נֶאֱמַר ׳תַּעֲשֶׂה׳. עוֹד דִּקְדְּקוּ בְּאוֹמְרוֹ ׳קוֹדֶשׁ לַה׳׳, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לְמַעְלָה (לא, יד) ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קוֹדֶשׁ הִיא״, וְלָמָּה נִשְׁנָה וְנֶאֱמַר שׁוּב עִנְיַן קְדוּשַּׁת שַׁבָּת.

Shemos 31:15. ↩
Ohr HaChaim there; see the Alshich there. ↩
Shemos 31:14. ↩

In shortWhy does the verse say work “shall be done,” as if by others, and why repeat that Shabbos is “holy to Hashem”?

2Further on, the passage says, “And Bnei Yisrael shall keep the Shabbos … an eternal covenant. Between Me and Bnei Yisrael it is a sign forever.”⁴ The Midrash teaches: “A gentile who kept the Shabbos is liable to death … Why do you say that a gentile who kept the Shabbos is liable to death? In the ordinary way of things, when a king and a queen sit and talk together, is not anyone who comes and thrusts himself between them liable to death?⁵ So too, this Shabbos is between Israel and the Holy One, blessed be He, as it says, ‘Between Me and Bnei Yisrael.’ Therefore any gentile who comes and thrusts himself between them, before he has taken it upon himself to be circumcised, is liable to death.”⁶ But in what way is a gentile who rests on Shabbos like someone who thrusts his head between the king and the queen? And why is a gentile's resting so grave that he should be liable to death for it?

עוֹד שָׁם ״וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת וְגוֹ׳ בְּרִית עוֹלָם, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעוֹלָם״ (שם יז). וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (דברים רבה א, כא) גּוֹי שֶׁשָּׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת חַיָּיב מִיתָה וְכוּ׳, וּמָה רָאִיתָ לוֹמַר גּוֹי שֶׁשָּׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת חַיָּיב מִיתָה, בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ וּמַטְרוֹנָה יוֹשְׁבִין וּמַסִּיחִין זֶה עִם זֶה, מִי שֶׁבָּא וּמַכְנִיס עַצְמוֹ בֵּינֵיהֶם אֵינוֹ חַיָּיב מִיתָה (פירוש בלשון תמיהה), כָּךְ הַשַּׁבָּת הַזּוֹ בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הקב״ה שֶׁנֶּאֱמַר ״בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, לְפִיכָךְ כָּל גּוֹי שֶׁבָּא וּמַכְנִיס עַצְמוֹ בֵּינֵיהֶם עַד שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו לִימּוֹל, חַיָּיב מִיתָה, ע״כ. וְצָרִיךְ בֵּיאוּר בַּמֶּה דּוֹמֶה גּוֹי הַשּׁוֹבֵת, לַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ בֵּין הַמֶּלֶךְ וּמַטְרוֹנָא, וּמַהוּ הַחוֹמֶר הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁבִיתָתוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁמִּתְחַיֵּיב עַל כָּךְ מִיתָה.

Shemos 31:16–17. ↩
The sefer adds in parentheses that this is asked in astonishment, as a rhetorical question. ↩
Devarim Rabbah 1:21. ↩

In shortHow is a gentile who rests on Shabbos like one who comes between king and queen, and why is it a capital offense?

3We may explain this through the words of the holy Ohr HaChaim on the verse “And Bnei Yisrael shall keep the Shabbos, to make the Shabbos.”⁷ He asks: the Torah has already said, “But My Shabbosos you shall keep …,”⁸ so what further “keeping” is meant here? He also asks about the words “to make the Shabbos.” How can one speak of “making” the Shabbos? Shabbos has been holy since the six days of creation, and unlike the festivals and other appointed times, it does not need to be sanctified.⁹ He explains that veshameru, “shall keep,” is used as in “and his father kept the matter,”¹⁰ meaning that he waited and watched for it to come. The point is that Shabbos should not feel to them like a burden. They should rejoice in it wholeheartedly and gladly, always waiting and longing for it to come. And the words “to make the Shabbos” rule out the idea that Shabbos rest is meant to relieve the body from the toil of the six weekdays and give it pleasure; its rest is meant to be spiritual. That is the gist of his holy words.

וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ עַל פִּי דִּבְרֵי הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ בְּבֵיאוּר הַכָּתוּב ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת׳, וְדִקְדֵּק שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לְעֵיל ״אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ״ וְגוֹ׳ (לא, יג), וּמַהִי הַשְּׁמִירָה הַנּוֹסֶפֶת שֶׁנִּזְכְּרָה בָּזֶה. וְכֵן דִּקְדֵּק בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב ׳לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת׳, בַּמֶּה שַׁיָּיךְ עִנְיַן עֲשִׂיָּה כְּלַפֵּי מִצְוַת הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי הַשַּׁבָּת מְקוּדֶּשֶׁת וְעוֹמֶדֶת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאֵין צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ כִּשְׁאָר מוֹעֲדִים וּזְמַנִּים. וְכָתַב לְפָרֵשׁ תֵּיבַת ׳וְשָׁמְרוּ׳ עַל דֶּרֶךְ ״וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר״ (בראשית לז, יא), שֶׁפֵּירוּשׁוֹ מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבֹא, וְהַכַּוָּונָה שֶׁלֹּא יְהֵא עֲלֵיהֶם הַשַּׁבָּת כְּדָבָר טוֹרַח, אֶלָּא צְרִיכִים לִשְׂמוֹחַ בּוֹ בִּשְׁלֵימוּת הָרָצוֹן וְחָפֵץ בַּדָּבָר, וְתָמִיד יִהְיֶה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבֹא. וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר ׳לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת׳, לִשְׁלוֹל שֶׁלֹּא תְּהֵא הַכַּוָּונָה בִּמְנוּחַת הַשַּׁבָּת לְמַרְגּוֹעַ הַגּוּף מֵעֲמַל הַמְּלָאכָה מִכָּל שֵׁשֶׁת יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וּלְעוֹנֶג אֲשֶׁר יִתְעַנֵּג, אֶלָּא לְצַד מְנוּחַת הַשַּׁבָּת הָרוּחָנִיּוּת, עכתדה״ק.

Ohr HaChaim on Shemos 31:16. ↩
Shemos 31:13. ↩
The dates of the festivals depend on beis din's sanctification of the new month; Shabbos comes every seventh day on its own. ↩
Bereishis 37:11. ↩

In shortKeeping Shabbos means longing for it with joy, the Ohr HaChaim explains, and “making” it means a spiritual rest, not the body's relief.

4aThis also lets us explain Rashi's comment on the words “and on the seventh day is a Shabbos of complete rest”: “a rest of tranquility, and not a passing rest.”¹¹ Rashi means that the rest of Shabbos must bring tranquility to the soul. On Shabbos a person returns and draws near to the root of his soul, his true home, in the shadow of the Holy One, blessed be He, and there his soul finds tranquility. Shabbos rest is not the passing rest of the physical body. The body needs its rest too, but a person should treat that rest as something passing; his main intention should be the tranquility and rest of the soul.

וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ בָּזֶה מַה שֶּׁכָּתַב רש״י הַקָּדוֹשׁ עַל הַכָּתוּב (לא, טו) ׳וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן׳, מְנוּחַת מַרְגּוֹעַ וְלֹא מְנוּחַת אַרְעַי, הַיְינוּ כִּי מְנוּחַת הַשַּׁבָּת צְרִיכָה לִהְיוֹת לְשֵׁם מְנוּחַת מַרְגּוֹעַ לַנְּשָׁמָה, שֶׁבְּשַׁבָּת חוֹזֵר וּמִתְקָרֵב הָאָדָם לִמְקוֹם שָׁרְשׁוֹ וּקְבִיעוּתוֹ בְּצֵל הקב״ה, וּבְכָךְ יֵשׁ מַרְגּוֹעַ לַנֶּפֶשׁ, וְלֹא מְנוּחַת אַרְעַי שֶׁל עִנְיְנֵי מְנוּחַת הַגּוּף הַגַּשְׁמִי, אֲשֶׁר הֲגַם שֶׁאַף הֵמָּה נִצְרָכִים, מִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲשֵׂם אֶלָּא בְּחִינַת אַרְעַי בִּלְבַד, וְעִיקַּר הַמְּכוּוָּן צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְשֵׁם מַרְגּוֹעַ וּמָנוֹחַ הַנְּשָׁמָה.

Rashi on Shemos 31:15. ↩

4bThis is why the verse says “Six days work shall be done,” suggesting that others do the work. It teaches that the rest we are commanded on Shabbos is not a rest from the toil of labor. Had the verse said ta'aseh, “you shall do,” we would have understood that the rest is from the hard work of the whole week. By saying yei'aseh, “shall be done,” the verse teaches that even when others do the work of the six days and the person himself has not toiled at all, he is still commanded to rest on Shabbos. This shows that the main purpose of Shabbos is the soul's rest and its closeness to Hashem, blessed be He, on that day. The next words of the verse, “a Shabbos of complete rest, holy to Hashem,” now make good sense as well. The Torah had already said, “And you shall keep the Shabbos, for it is holy,” but it says so again to teach that when we stop working and rest on Shabbos, our intention must be the soul's rest, which comes from its closeness to Hashem on the Shabbos day.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ׳שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה׳, דְּמַשְׁמַע עַל יְדֵי אֲחֵרִים, לְהוֹרוֹת כִּי הַמְּנוּחָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ נִצְטַוִּינוּ בְּשַׁבָּת, אֵינָהּ מִצַּד הַמְּנוּחָה מֵעֲמַל הַמְּלָאכָה, שֶׁאִם הָיָה הַכָּתוּב אוֹמֵר ׳תַּעֲשֶׂה׳ הָיָה מַשְׁמַע שֶׁהַמְּנוּחָה הִיא מֵהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וּבָזֶה שֶׁנֶּאֱמַר ׳יֵעָשֶׂה׳ הוֹרָה הַכָּתוּב וְלִימֵּד, כִּי גַּם בְּאוֹפֶן שֶׁהַמְּלָאכָה בְּשֵׁשֶׁת הַיָּמִים נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים וּלְאָדָם עַצְמוֹ אֵין יְגִיעָה, בְּכָל זֹאת נִצְטַוִּינוּ עַל מְנוּחָה בְּשַׁבָּת, וְזֶה מוֹרֶה שֶׁעִיקַּר תַּכְלִית הַשַּׁבָּת הִיא מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ וְהַנְּשָׁמָה, וְהִתְקָרְבוּתָהּ בְּיוֹם זֶה לַה׳ יִתְבָּרֵךְ. וְעַל פִּי זֶה יִתְפָּרֵשׁ הֵיטֵב הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב ׳שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קוֹדֶשׁ לַה׳׳, שֶׁהֲגַם שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קוֹדֶשׁ הִיא׳, חָזַר וְאָמַר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתְּהֵא הַכַּוָּונָה בִּשְׁבִיתַת וּמְנוּחַת הַשַּׁבָּת, לְצַד מְנוּחַת הַנְּשָׁמָה מִתּוֹךְ קִרְבָתָהּ אֶל ה׳ יִתְבָּרֵךְ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

In shortShabbos rest is the soul's tranquility near its root; so work “shall be done,” even by others, and Shabbos is again called “holy to Hashem.”

5aSince the essence of resting on Shabbos is to draw close to Hashem, we can understand how grave a blemish the nations of the world cause by resting. Any gentile who rests surely has in mind only the physical side of Shabbos rest, giving the body a break from the toil of work. In doing so he misleads Bnei Yisrael into thinking, Heaven forbid, that this is the main thing. Yet the whole essence of Shabbos is that Knesses Yisrael, the community of Israel, the partner of the Holy One, blessed be He, draws near to Him in union, as the Midrash of the king and the queen makes clear. That is why only Bnei Yisrael, who understand that resting is essentially spiritual, are commanded to rest.

וּמֵאַחַר שֶׁזֶּהוּ עִיקַּר מִצְוַת שְׁבִיתַת הַשַּׁבָּת בִּכְדֵי לְהִתְקָרֵב בָּהּ לַה׳ יִתְבָּרֵךְ, מִתְבָּאֵר חוֹמֶר הַפְּגָם שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁבִיתַת אוּמוֹת הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן גּוֹי הַשּׁוֹבֵת בְּוַדַּאי אֵין כַּוָּונָתוֹ אֶלָּא לְחֵלֶק הַגַּשְׁמִי שֶׁבִּמְנוּחַת הַשַּׁבָּת, לִיתֵּן מָנוֹחַ לַגּוּף מֵעֲמַל הַמְּלָאכָה, וּמַטְעֶה בָּזֶה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְשׁוֹב שֶׁזֶּהוּ הָעִיקָּר חָס וְחָלִילָה, וַהֲרֵי כָּל עִיקָּר הַשַּׁבָּת הוּא הִתְקָרְבוּת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּת זוּגוֹ שֶׁל הקב״ה בְּיִחוּד עִם הקב״ה, כַּמְּבוֹאָר מִדִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְלָכֵן רַק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּבִינִים שֶׁעִיקַּר עִנְיַן הַשְּׁבִיתָה הוּא בְּרוּחָנִיּוּת, הֵם מְחוּיָּיבִים לִשְׁבּוֹת.

5bSo this is not like the other positive mitzvos, where a gentile who performs them is not liable to death. Here the gentile's resting damages and severs the bond of union between Israel and its Father in Heaven. Whoever causes a separation between the King and His children is liable to death, like someone who hands the royal crown to slaves and the lowliest of the people to use for their own purposes. The parable the Midrash gives, of the union of a king and a queen, now makes good sense: it shows that Shabbos rest is not merely relaxation for the body but something inward, Israel's drawing close to Hashem, blessed be He.

וְעַל כֵּן אֵין עִנְיָן זֶה דּוֹמֶה לִשְׁאָר מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאִם עֲשָׂאָם גּוֹי אֵינוֹ חַיָּיב עֲלֵיהֶם מִיתָה, כִּי כָּאן בִּמְנוּחָתוֹ הוּא פּוֹגֵם וּמַפְרִיד בְּקֶשֶׁר הַיִּחוּד שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהַגּוֹרֵם פֵּירוּד בֵּין הַמֶּלֶךְ לְבָנָיו מִתְחַיֵּיב מִיתָה, כְּמוֹ הַנּוֹתֵן כֶּתֶר הַמַּלְכוּת לַעֲבָדִים וּפְחוּתֵי הָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ דִּבְרֵיהֶם וְצָרְכֵיהֶם. וּמְבוֹאָר הֵיטֵב הַמָּשָׁל אֲשֶׁר הֵבִיאוּ עַל כָּךְ בַּמִּדְרָשׁ לְיִחוּד שֶׁל מֶלֶךְ וּמַטְרוֹנָא, שֶׁבָּזֶה מִתְבָּאֵר כִּי מְנוּחַת הַשַּׁבָּת אֵינָהּ לְמַרְגּוֹעַ הַגּוּף בְּעָלְמָא, אֶלָּא עִנְיָן פְּנִימִי שֶׁל הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַה׳ יִתְבָּרֵךְ.

In shortA gentile's rest is only bodily and misleads Israel about Shabbos, so he comes between Israel and Hashem, like an intruder between king and queen.

6May the Holy One, blessed be He, grant that we feel the soul of the holy Shabbos and not let the Shabbos day go to waste, Heaven forbid; and may we be privileged to serve Hashem with awe and holiness. Amen, may it be His will.

הקב״ה יְזַכֵּנוּ, לְהַרְגִּישׁ אֶת נִשְׁמַת שַׁבָּת קוֹדֶשׁ, וְלֹא לְבַטֵּל ח״ו אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לָרִיק, וְנִזְכֶּה לַעֲבוֹד אֶת ה׳ מִתּוֹךְ יִרְאָה וּקְדוּשָּׁה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

In shortMay we feel the soul of Shabbos, never waste it, and serve Hashem with awe and holiness.

Takeaway

Shabbos is not mainly a day off from work; it is the soul's return to its root and its closeness to Hashem, and even one whose week held no hard labor is commanded to rest. The body's rest has its place, but it should stay secondary. We can look forward to Shabbos all week with joy rather than feel it as a burden, and fill its hours with what brings us close to Hashem.

Learn this in the merit of Rav Dovid Matisyohu Rabinowitz. His yahrzeit and life ›

All of Lehavas David