“From Yourselves”: The Good Will Behind Every Gift
From the Torah ofRav Dovid Matisyohu Rabinowitzהרב דוד מתתיהו בן יחיאל יהושע רבינוביץProfile ›
Shemos 35:5
קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהֹוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהֹוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת
Take from yourselves an offering for Hashem; everyone whose heart is generous shall bring it, Hashem's offering: gold, silver and copper.
1“Take from yourselves an offering for Hashem; everyone whose heart is generous shall bring it, Hashem's offering: gold, silver and copper.”1 Why does the verse say “Take from yourselves”? It could have said simply, “Take an offering for Hashem.” What do the words “from yourselves” add? The wording is also doubled. The verse speaks of “an offering for Hashem,” and then says again, “shall bring it, Hashem's offering.”
קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳ כֹּל נְדִיב לֵב יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה׳ זָהָב וָכֶסֶף וּנְחוֹשֶׁת (לה, ה). צָרִיךְ לְהָבִין מַהוּ הַלָּשׁוֹן ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם׳, דְּהָיָה לוֹ לוֹמַר ׳קְחוּ תְּרוּמָה לַה׳׳, וּמֶה בָּא הַכָּתוּב לְרַבּוֹת בְּתֵיבַת ׳מֵאִתְּכֶם׳. עוֹד צָרִיךְ בֵּיאוּר כֶּפֶל הַלְּשׁוֹנוֹת, שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב ׳תְּרוּמָה לַה׳׳, וְשׁוּב חָזַר וְאָמַר ׳יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה׳׳.
- Shemos 35:5. ↩
In shortWhy “take from yourselves” rather than simply “take,” and why does the verse name “an offering for Hashem” twice?
2Another verse raises a question: “The work was sufficient for all the work, to do it, and there was extra.”2 Three of the holy sefarim, the Degel Machaneh Efraim, the Kedushas Levi and the Ohev Yisrael, point out the difficulty. “Sufficient” means only as much as was needed, while “there was extra” means that something was left over from the donations for the Mishkan. If so, the two words contradict each other.
עוֹד בַּכָּתוּב ״וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וְהוֹתֵר״ (לו, ז), וְהִקְשׁוּ בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים (דגל מחנה אפרים, קדושת לוי, אוהב ישראל) שֶׁלְּשׁוֹן ׳דַּיָּם׳ מַשְׁמַע כְּפִי הַצּוֹרֶךְ בִּלְבַד, וְאִילּוּ הַלָּשׁוֹן ׳וְהוֹתֵר׳ מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁנּוֹתַר יִתּוּר מִנִּדְבַת הַמִּשְׁכָּן, וְאִם כֵּן סוֹתְרִים הַלְּשׁוֹנוֹת זֶה לָזֶה.
- Shemos 36:7. ↩
In shortIf the materials for the Mishkan were only “sufficient,” how could there also be “extra”?
3aWe may explain it this way. The mitzvah of giving tzedakah has two parts. The first is the giving itself: handing money to the poor man. The second is giving the tzedakah with a generous heart and with good will.
וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר, כִּי הִנֵּה בְּמִצְוַת נְתִינַת הַצְּדָקָה יֶשְׁנָם שְׁנֵי חֲלָקִים בַּמִּצְוָה, הָאֶחָד הוּא עֶצֶם הַנְּתִינָה שֶׁנּוֹתֵן לֶעָנִי מָמוֹן, וְהַשֵּׁנִי הוּא לָתֵת הַצְּדָקָה בְּנִדְבַת הַלֵּב בְּרָצוֹן טוֹב.
3bThe holy Shelah wrote this in explaining the verse “You shall surely give him, and let your heart not be grieved when you give to him, for because of this thing Hashem your God will bless you in all your deeds and in all your undertakings.”3 He pointed to the wording “for because of this thing.” It would have been enough to say, “for Hashem will bless you …” The blessing the verse promises for tzedakah, he explained, is not a reward for the giving itself, because the money a person gives is not really his own. It belongs to Hashem, as the verse says, “Mine is the silver and Mine is the gold.”4 It is only a deposit from the Holy One, blessed be He, left with a person until the poor man comes to take his share. So the blessing is not for the giving itself. It is for giving the tzedakah with a willing heart and soul, with a generous and kindly eye. That is what the verse means by “let your heart not be grieved when you give to him.” When you give gladly, with no bad feeling at all, then “because of this thing,” precisely because you gave willingly and with a good heart, “Hashem your God will bless you”: in this merit you are blessed. That is the gist of his words.
וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב השל״ה הַקָּדוֹשׁ (ווי העמודים יד) בְּבֵיאוּר מַאֲמַר הַכָּתוּב (דברים טו, י) ״נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ״, וְדִיֵּיק לְשׁוֹן הַכָּתוּב ׳כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה׳, שֶׁהָיָה דַּי לוֹמַר ׳כִּי יְבָרֶכְךָ ה׳׳ וְגוֹ׳. וּבֵיאֵר בָּזֶה, כִּי בִּרְכַּת ה׳ אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הַכָּתוּב עַל מִצְוַת הַצְּדָקָה, אֵינֶנָּה שָׂכָר עַל עֶצֶם הַנְּתִינָה, שֶׁכֵּן בֶּאֱמֶת הַכֶּסֶף שֶׁנּוֹתֵן אֵינֶנּוּ שֶׁלּוֹ אֶלָּא שַׁיָּיךְ לַה׳ יִתְבָּרֵךְ, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (חגי ב, ח) ״לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב״, וְאֵינוֹ אֶלָּא פִּקָּדוֹן מהקב״ה אֵצֶל הָאָדָם עַד שֶׁיָּבוֹא הֶעָנִי וְיִקַּח חֶלְקוֹ, עַל כֵּן אֵין הַבְּרָכָה עֲבוּר הַנְּתִינָה עַצְמָהּ, אֶלָּא הַבְּרָכָה הִיא עַל מַה שֶׁנּוֹתֵן הַצְּדָקָה בְּלֵב וָנֶפֶשׁ חֲפֵיצָה בְּעַיִן יָפָה וְטוֹבָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ׳וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ׳, הַיְינוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּתֵּן בְּאוֹפֶן שֶׁיְּהֵא לִבְּךָ טוֹב עָלֶיךָ לְלֹא רוֹעַ לֵב כְּלָל, אָז ׳בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה׳ דַּיְיקָא בִּשְׁבִיל הַנְּתִינָה בְּרָצוֹן וְלֵב טוֹב, ׳יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלוֹקֶיךָ׳ בִּזְכוּת זֶה אַתָּה מִתְבָּרֵךְ, עכ״ד.
3cIt is clear, then, that the heart of the mitzvah of tzedakah lies in being privileged to give with a good heart, not in the act of giving itself. We find the same in a teaching of Chazal. One who gives tzedakah to a poor man is blessed with six blessings, while one who comforts him with words is blessed with eleven, as it says, “If you offer your soul to the hungry and satisfy the afflicted soul, then your light shall shine in the darkness, and your gloom shall be like noonday; and Hashem will guide you always, and satisfy your soul in times of drought …”5 The main reward, then, comes when a person fulfills “If you offer your soul to the hungry.” He shows the poor man his good will with kind words, and gives him his soul and his heart. In this way he is privileged to receive abundant blessing from Hashem.
וְנִמְצָא מְבוֹאָר, כִּי עִיקַּר מִצְוַות הַצְּדָקָה הוּא מַה שֶׁזּוֹכִים לָתֵת בְּטוּב לֵב, וְלֹא עֶצֶם מַעֲשֵׂה הַנְּתִינָה עַצְמָהּ. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ חז״ל (בבא בתרא ט, א), שֶׁהַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְּפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח, י) ״וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחוֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם וְנָחֲךָ ה׳ תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁעִיקַּר הַשָּׂכָר הוּא בְּאוֹפֶן שֶׁמְּקַיֵּים ׳וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ׳, שֶׁמַּרְאֶה לֶעָנִי רְצוֹנוֹ הַטּוֹב עַל יְדֵי דִּיבּוּרִים טוֹבִים, וְנוֹתֵן לֶעָנִי אֶת נַפְשׁוֹ וְלִבּוֹ, בְּאוֹפֶן זֶה זוֹכֶה לְרוֹב בְּרָכָה מֵאֵת ה׳.
- Bava Basra 9b (the sefer has 9a); Yeshayahu 58:10–11 (the sefer has 58:10). ↩
In shortSince the money is Hashem's anyway, the blessing of tzedakah comes mainly for giving gladly, with a generous heart.
4It was the same with the donation for the Mishkan. After all, “Mine is the silver and Mine is the gold.” Why, then, should the Holy One, blessed be He, need to take an offering from Bnei Yisrael to build the Mishkan? That is why He said that He asks only this: “Take from yourselves an offering for Hashem.” The giving should be “from yourselves,” from your very selves. Give Me your hearts, so that deep within your hearts you have the good will to fulfill this mitzvah.
וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הָיָה גַּם בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, דַּהֲרֵי ״לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב״, אִם כֵּן מַה צָרִיךְ הקב״ה לָקַחַת תְּרוּמָה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְצוֹרֶךְ בְּנִיַּית הַמִּשְׁכָּן, עַל כֵּן אָמַר הקב״ה שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ רַק זֹאת ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳׳, שֶׁתְּהֵא הַנְּתִינָה ׳מֵאִתְּכֶם׳ דְּהַיְינוּ מֵעַצְמְכֶם, לִיתֵּן לִי אֶת הַלֵּב שֶׁלָּכֶם, שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם בִּפְנִימִיּוּת לִבְּכֶם רָצוֹן טוֹב לְקִיּוּם מִצְוָה זוֹ.
In shortAll silver and gold are already Hashem's, so “from yourselves” means that what He asks for the Mishkan is our heart and inner good will.
5This teaches every generation that in giving tzedakah the main thing is good will and a generous heart. That is why the verse goes on to say “an offering for Hashem.” When do we bring Hashem, as it were, a complete offering? Only when it comes “from yourselves,” from your very being; giving the money alone is not enough. On this the verse concludes, “everyone whose heart is generous shall bring it, Hashem's offering.” Rashi writes that the word for “donation” means good will.6 When they give with a generous heart and with good will, then and only then is the donation counted as “Hashem's offering.” [This also explains the doubled wording in the verse. First it tells us what the Holy One, blessed be He, asks: that they bring Him their very hearts. Then it tells us how the actual giving must be done: only one who gives generously from his heart is privileged to bring “Hashem's offering.”]
וְזֶה בָּא לְלַמֵּד לְדוֹרוֹת, שֶׁבְּעֵת נְתִינַת הַצְּדָקָה הָעִיקָּר הוּא הָרָצוֹן הַטּוֹב וּנְדִיבוּת הַלֵּב. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר אַחַר זֶה ׳תְּרוּמָה לַה׳׳, אֵימָתַי נִקְרָא שֶׁכִּבְיָכוֹל מְבִיאִים תְּרוּמָה לַה׳ בִּשְׁלֵימוּת, זֶהוּ רַק בְּאִם זֶה נַעֲשֶׂה ׳מֵאִתְּכֶם׳ מֵעַצְמִיּוּתְכֶם, וְאֵין דַּי בְּעֶצֶם נְתִינַת הַכֶּסֶף. וְעַל זֶה סִיֵּים הַכָּתוּב ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה׳׳, שֶׁבְּכָךְ שֶׁיִּתְּנוּ בְּנִדְבַת הַלֵּב וּבְרָצוֹן טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רש״י (כה, ב) שֶׁלְּשׁוֹן נְדָבָה הוּא לְשׁוֹן רָצוֹן טוֹב, בְּאוֹפֶן זֶה דַּיְיקָא תֵּחָשֵׁב הַנְּדָבָה תְּרוּמַת ה׳. [וּלְפִי זֶה יְבוֹאַר כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן הָאָמוּר בַּכָּתוּב, דְּבַתְּחִילָּה בֵּיאֵר מַה הקב״ה מְבַקֵּשׁ, שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ אֶת עַצְמוּת הַלֵּב, וְאַחַר כָּךְ בֵּיאֵר הַכָּתוּב אֶת הָאוֹפֶן שֶׁל הַנְּתִינָה בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁרַק בְּאוֹפֶן שֶׁהוּא נְדִיב מִלִּבּוֹ, רַק אָז הוּא זוֹכֶה לְהָבִיא אֶת תְּרוּמַת ה׳].
- Rashi on Shemos 25:2. ↩
In shortOnly a gift given with a generous heart is a complete “offering for Hashem”; the doubled wording names what Hashem wants, then how to give.
6aWith this we can explain a Midrash: “Within two mornings they brought everything, and there was extra, as it says, ‘The work was sufficient.’ Moshe went in to Betzalel and saw that some was left over from the Mishkan. He said before the Holy One, blessed be He, ‘Master of the world, we have done the work of the Mishkan, and there is some left over. What shall we do with what remains?’ He said to him, ‘Go and make with it a Mishkan for testimony.’”7
וּלְפִי זֶה אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ מַה דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה נא, ב), לִשְׁנֵי בְּקָרִים הֵבִיאוּ וְהוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַּיָּם״, נִכְנַס מֹשֶׁה אֵצֶל בְּצַלְאֵל רָאָה שֶׁהוֹתִיר מִן הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לִפְנֵי הקב״ה רִבּוֹן הָעוֹלָם עָשִׂינוּ אֶת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהוֹתַרְנוּ, מַה נַעֲשֶׂה בַּנּוֹתָר, אָמַר לוֹ לֵךְ וַעֲשֵׂה בָּהֶן מִשְׁכָּן לְעֵדוּת.
- Shemos Rabbah 51:2. Betzalel was the craftsman in charge of building the Mishkan. ↩
6bHere is what it means. Hashem had commanded that no more work be done for the holy offering, and “the people were restrained from bringing.”8 But Bnei Yisrael still wanted to add and give more, and it is this desire that the verse calls “extra.” The donation itself, the verse says, “was sufficient,” only as much as was needed. So when Moshe asked the Holy One, blessed be He, “What shall we do with what remains?” he meant: what should be done with all the good will of Bnei Yisrael, who longed to go on giving to the Mishkan? Hashem answered him, “Go and make with it a Mishkan for testimony” for all generations. Out of their good will, make a Mishkan that lasts forever, to the end of all generations, so that Bnei Yisrael in every generation will be privileged to have that same good will when they give tzedakah. That is, in a sense, a Mishkan forever.
הַיְינוּ דִּלְאַחַר שֶׁצִּוָּה ה׳ יִתְבָּרֵךְ לְבַל לַעֲשׂוֹת עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקּוֹדֶשׁ, ״וַיִּכָּלֵא הָעָם מִלְּהָבִיא״ (לו, ו), אַךְ עֲדַיִין נִשְׁאַר בְּקֶרֶב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָצוֹן טוֹב לְהוֹסִיף וְלִיתֵּן עוֹד לִתְרוּמַת הַקּוֹדֶשׁ, וְעַל רָצוֹן זֶה נֶאֱמַר ׳וְהוֹתֵר׳, אַךְ מִצַּד עֶצֶם הַנְּדָבָה נֶאֱמַר בַּכָּתוּב שֶׁ׳הָיְתָה דַּיָּם׳ רַק כְּפִי הַצּוֹרֶךְ. וְעַל זֶה שָׁאַל מֹשֶׁה להקב״ה מַה נַעֲשֶׂה בַּנּוֹתָר, הַיְינוּ מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בְּכָל רְצוֹנוֹתֵיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַחוֹשְׁקִים לְהַמְשִׁיךְ בִּנְתִינַת הַתְּרוּמָה לְצוֹרֶךְ הַמִּשְׁכָּן. וְהֵשִׁיב ה׳ יִתְבָּרֵךְ לְמֹשֶׁה, לֵךְ וַעֲשֵׂה בָּהֶם מִשְׁכָּן לְעֵדוּת לְכָל הַדּוֹרוֹת, שֶׁמֵּהָרָצוֹן הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם תַּעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לְעוֹלָם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁיִּזְכּוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אוֹתוֹ הָרָצוֹן הַטּוֹב בְּעֵת נְתִינַת צְדָקָה, וְזֶהוּ בְּחִינַת מִשְׁכָּן לְעוֹלָם.
- Shemos 36:6. ↩
In shortThe materials were only “sufficient”; the “extra” was Israel's unspent desire to give, which Hashem had Moshe make into a Mishkan forever.
7[When the Holy One, blessed be He, commanded them to bring no more for the Mishkan, they needed great strength to hold themselves back, for their desire burned fiercely within them. Their longing would not rest until they had given everything they had to the work of the Mishkan. They had no choice but to master their desire and keep themselves from giving any more to the holy work, against their soul's longing. And Hashem said to Moshe, “Go and make with it a Mishkan for testimony.” He meant that this middah, this character trait, would be fixed in Israel for all generations, so that at all times Jews would want to give of their money for holy things. And so we see in every generation and in every era that Jews do good to one another out of good will. That good will was planted in them by the generosity of their hearts in those days, when they longed and yearned to give their offering for the work of the Mishkan and were stirred to fulfill this mitzvah. They could not fulfill it as fully as their souls desired. Even so, their good will was not lost before Hashem and was not in vain; it stands them in good stead for all generations.]
*[דְּהִנֵּה בְּעֵת שֶׁצִּיוָּה הקב״ה לְבַל לְהוֹסִיף וּלְהָבִיא יוֹתֵר לִתְרוּמַת הַמִּשְׁכָּן, נִצְרְכוּ לְכוֹחוֹת גְּדוֹלִים לַעֲצוֹר עַצְמָם בַּחֲזָקָה, לְפִי שֶׁרְצוֹנָם בָּעַר בְּקִרְבָּם עַד לִמְאֹד, כִּי לֹא נָחָה תְּשׁוּקָתָם עַד אֲשֶׁר יְסַיְּימוּ לָתֵת אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְעַל כָּרְחָם הוּצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לְהִתְגַּבֵּר וְלִכְפּוֹת עַל רְצוֹנָם, לִמְנוֹעַ וּלְעַכֵּב בְּעַד עַצְמָם, מִלְּהוֹסִיף תֵּת מַתַּן תְּרוּמָה לִמְלֶאכֶת הַקּוֹדֶשׁ הֵיפֶךְ חֶשְׁקַת נַפְשָׁם. וְאָמַר לוֹ הקב״ה לֵךְ וַעֲשֵׂה בָּהֶם מִשְׁכָּן לְעֵדוּת, הַיְינוּ שֶׁזֹּאת הַמִּידָּה תִּקָּבַע בְּיִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת, שֶׁבְּכָל עֵת יִהְיֶה לָהֶם רָצוֹן טוֹב לִתְרוֹם מִמָּמוֹנָם לִדְבָרִים שֶׁבִּקְדוּשָּׁה, כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַתְּקוּפוֹת, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְטִיבִים זֶה עִם זֶה מִתּוֹךְ רָצוֹן טוֹב. וְהָרָצוֹן הַטּוֹב הַזֶּה נָטוּעַ בְּקִרְבָּם מִכֹּחַ נְדִיבוּת לִבָּם בַּיָּמִים הַהֵם, כְּשֶׁהָיָה בָּהֶם תְּשׁוּקָה וְחֶמְדָּה לְהָרִים תְּרוּמָתָם לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְנִתְעוֹרְרוּ בְּחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה לְקִיּוּם הַמִּצְוָה הַזֹּאת, וְאַף כִּי לֹא עָלְתָה בְּיָדָם לְקַיְּימָם כְּחֶשְׁקַת נַפְשָׁם, מִכָּל מָקוֹם לִפְנֵי הקב״ה רְצוֹנָם הַטּוֹב לֹא נִתְבַּטֵּל וְלֹא הָיָה לְחִינָּם, אֶלָּא עוֹמֵד לָהֶם לְדוֹרוֹת עוֹלָם].
In shortIsrael's longing to give, held back at Hashem's command, was not wasted; it became a lasting middah of generosity in every generation.
8The Gemara relates that Rava compelled Rav Nasan bar Ami to give, and took four hundred silver zuz from him for tzedakah.9 Tosafos, the classic commentators on the Gemara, ask a question there. Did Chazal not say that the earthly beis din, the human court, is not charged to enforce a positive mitzvah whose reward is stated alongside it?10 And tzedakah is such a mitzvah, as it is written, “You shall surely open your hand to him … for because of this thing Hashem your God will bless you.”11 Tosafos have to strain to answer that the compulsion was only with words, by persuasion. But in light of what we have explained, the question can be resolved. The verse “for because of this thing Hashem will bless you” speaks of the good will with which a person gives tzedakah, not of the act of giving itself. So when someone gives against his will, the reward is not stated alongside it, since one who does not want to give is not included in the blessing. That is why a person can be compelled to give tzedakah, just as one is compelled to keep other mitzvos.
וְהִנֵּה אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (בבא בתרא ח, ב), דְּרָבָא אַכְפְּיֵיהּ לְרַב נָתָן בַּר אַמֵּי וּשְׁקַיל מִינֵּיהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי לִצְדָקָה. וְהִקְשׁוּ שָׁם הַתּוֹסָפוֹת (ד״ה אכפייה), הֲלֹא אָמְרוּ (חולין קי, ב) כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ אֵין בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מוּזְהָרִים עָלֶיהָ, וּצְדָקָה הִיא מִצְוָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, כְּדִכְתִיב ״כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְגוֹ׳ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ״. וְדָחֲקוּ בַּתּוֹסָפוֹת לְיַישֵּׁב, שֶׁכְּפִיָּה זוֹ הַיְינוּ בִּדְבָרִים. אָכֵן יֵשׁ לְיַישֵּׁב, עַל פִּי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר דְּמַאֲמַר הַכָּתוּב ׳כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳׳ אָמוּר עַל הָרָצוֹן הַטּוֹב שֶׁבְּעֵת נְתִינַת הַצְּדָקָה, וְלֹא עַל עֶצֶם מַעֲשֵׂה נְתִינַת הַצְּדָקָה, אִם כֵּן נִמְצָא דִּבְאוֹפֶן זֶה שֶׁנּוֹתֵן שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, אֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִידָּהּ, שֶׁהֲרֵי אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִיתֵּן צְדָקָה אֵינוֹ בִּכְלַל הַבְּרָכָה, וְלָכֵן אֶפְשָׁר לִכְפּוֹת עַל הַצְּדָקָה כְּמוֹ שֶׁכּוֹפִין עַל שְׁאָר מִצְוֹת.
In shortBecause the promised blessing is for giving willingly, an unwilling giver has no “reward stated alongside,” so beis din may compel tzedakah.
9May Hashem help us so that our will is to do His will, and may we be privileged to serve Him in thought, in speech and in deed. That is the meaning of the verse “The end of the matter, when all has been heard … for this is the whole of man.”12 A person's complete stature is made up of thought, speech and deed, and above all of good will. In this way we will see fulfilled the words “for this is the whole of man,” which speak of the completed stature of all the souls in the days of Moshiach, speedily in our days, with mercy and revealed kindness. Amen, may it be His will.
יַעֲזוֹר ה׳ יִתְבָּרֵךְ שֶׁיְּהֵא רְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וְנִזְכֶּה לַעֲבוֹד אוֹתוֹ בְּמַחְשָׁבָה בְּדִיבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, וְזֶהוּ (קהלת יב, יד) ״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע וְגוֹ׳ כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״, דְּהַקּוֹמָה שְׁלֵימָה שֶׁל הָאָדָם הוּא בְּמַחְשָׁבָה דִּיבּוּר וּמַעֲשֶׂה וּבְעִיקַּר בְּרָצוֹן טוֹב, וּבָזֶה יְקוּיַּים כָּתוּב זֶה ׳כִּי זֶה כָּל הָאָדָם׳ הָאָמוּר עַל הַשְׁלָמַת קוֹמַת כָּל הַנְּשָׁמוֹת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ בְּרַחֲמִים וַחֲסָדִים מְגוּלִּים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
- Koheles 12:13 (the sefer has 12:14). ↩
In shortThe Rebbe prays that our will be to do Hashem's will in thought, speech and deed, completing man's stature through good will.
10[From all that has been said we can learn how great are those who do mitzvos and good deeds out of good will; their standing is very precious in Heaven. Since we are speaking of this, we should tell a story that my holy father and teacher, zt"l, often told. It will help us understand how great good will is.]
*[אַחַר כָּל הָאָמוּר, יֵשׁ לִלְמוֹד מִזֶּה עַל גּוֹדֶל מַעֲלַת עוֹשֵׂי הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִתּוֹךְ רָצוֹן טוֹב, אֲשֶׁר מַעֲלָתָם חֲשׁוּבָה בַּשָּׁמַיִם עַד לִמְאֹד. וּבְעִסְקֵנוּ בְּעִנְיָן זֶה, עָלֵינוּ לְהָבִיא מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הָיָה מַרְגְּלָא בְפוּמֵיהּ שֶׁל כ״ק אאמו״ר זצללה״ה, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נָבוֹא לְהָבִין מַעֲלַת הָרָצוֹן הַטּוֹב.
In shortA story the Rebbe's father often told shows how precious good will is in Heaven.
11a[This story took place in the days of the holy Baal Shem Tov, zy"a. In those days everyone lived in great poverty, so much so that people could not send their sons to learn Torah. Their sons grew up far from a life of Torah and did not even know the shapes of the letters. The village folk turned their hands to all sorts of work, each going out to work around his own village, and in this way they helped support their households. One village boy worked as a shepherd. Every day he went out with his flock to graze them outside the village, and, as shepherds do, he would play all kinds of tunes for them on a flute.]
מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּימֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי״ע, וּבַיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר הָיוּ הַכֹּל נְתוּנִים בְּדַחְקוּת גְּדוֹלָה, עַד כִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִשְׁלוֹחַ בְּנֵיהֶם לַעֲסוֹק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְעַל כֵּן הָיוּ בְּנֵיהֶם רְחוֹקִים מֵחַיֵּי תּוֹרָה, עַד אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֲפִילּוּ צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת. וּמִנְהַג בְּנֵי הַכְּפָרִים הָיָה לִפְשׁוֹט יְדֵיהֶם בְּעִסְקֵי מְלָאכוֹת שׁוֹנִים, וְהָיוּ יוֹצְאִים כָּל אֶחָד לְעֵסֶק מְלַאכְתּוֹ בִּסְבִיבוֹת כְּפַר מְגוּרָיו, וּבְכָךְ הֵבִיאוּ עֵזֶר וְסִיּוּעַ בְּפַרְנָסַת בֵּיתָם. וְהָיָה נַעַר כִּפְרִי אֶחָד אֲשֶׁר הָיָה עוֹסֵק בְּמִרְעֵה צֹאן, וְדַרְכּוֹ הָיָה כָּל יוֹם לָצֵאת בְּלִוְיַת בְּנֵי צֹאנוֹ לִרְעוֹת מִחוּץ לַכְּפָר, וּכְדֶרֶךְ הָרוֹעִים הָיָה מְנַגֵּן בִּפְנֵיהֶם בֶּחָלִיל בְּכָל מִינֵי נְעִימוּת.
11b[Once, on Yom Kippur, the boy came to the town of Mezhibuzh, to the beis midrash of the Baal Shem Tov, his house of study and prayer. There is no need to describe how great the stirring was there on the holy day, at Kol Nidrei. When the village boy saw all this, his heart caught fire with longing to join in and rise up as they did. But to his great sorrow he could not say the words of the prayers, for he had never in his life learned the letters of the alef-beis. The stirring in the beis midrash grew beyond measure, through Shacharis and Musaf and the account of the Kohen Gadol's service. When the time came for Ne'ilah, the closing prayer of the day, the uplift grew stronger still. The village boy saw the full force of this stirring, and his heart grew hot within him. His pain grew sharp, because he had no part in all that was happening in the beis midrash, until he could no longer hold back his fierce longing. He took his flute in his hand and played notes on it, the way he used to play for his flock.]
וּפַעַם אַחַת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים הִגִּיעַ הַנַּעַר לָעִיר מעז׳יבוז׳ לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְאַךְ לְמוֹתָר לְתָאֵר גּוֹדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת אֲמִירַת כָּל נִדְרֵי, וְכַאֲשֶׁר רָאָה בֶּן הַכְּפָר אֶת כָּל זֹאת, נִתְלַהֵב מְאֹד בְּלִבּוֹ בִּתְשׁוּקָה רַבָּה לְהִצְטָרֵף וּלְהִתְעַלּוֹת כְּמוֹתָם, אַךְ לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל לֹא הָיָה יָכוֹל לַהֲגוֹת בְּפִיו אֶת תֵּיבוֹת הַתְּפִלָּה, מֵאַחַר וְלֹא לָמַד מִיָּמָיו אֶת אוֹתִיּוֹת האל״ף בי״ת. וְכָךְ הֲלָכָה וְרִבְּתָה הַהִתְעוֹרְרוּת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בִּתְפִלּוֹת שַׁחֲרִית וּמוּסָף וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה עַד אֵין שִׁיעוּר, וּבְהַגִּיעַ עֵת תְּפִלַּת נְעִילָה כַּאֲשֶׁר הַהִתְעַלּוּת גָּבְרָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וּבֶן הַכְּפָר נוֹכַח בְּכָל גּוֹדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת הַזֹּאת וְחַם לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְצַעֲרוֹ גָּבַר מְאֹד עַל שֶׁהוּא אֵינוֹ שַׁיָּיךְ לְכָל הַנַּעֲשֶׂה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ עַתָּה, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַעֲצוֹר בְּעַד תְּשׁוּקָתוֹ הֶעָזָה, וְלָקַח חֲלִילוֹ בְּיָדוֹ וְהִשְׁמִיעַ בּוֹ קוֹלוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּהַג לְהַשְׁמִיעַ בִּפְנֵי צֹאנוֹ.
11c[All the worshipers in the beis midrash scolded him for disturbing their concentration, but the Baal Shem Tov stopped them from treating the village boy with disrespect. Afterward he revealed to them what had happened. That Yom Kippur a terrible accusation had been aroused Above, and none of the prayers had managed to cancel the dreadful decree until the village boy played the notes that burst out of his longing. Those sounds rose on high and were accepted with favor. They made a great impression Above, and all the harsh judgments and accusations were sweetened and removed.]
וְכָל הַמִּתְפַּלְּלִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ גָּעֲרוּ בּוֹ עַל שֶׁמְּבַטֵּל אֶת דַּעַת הַמִּתְפַּלְּלִים, אַךְ הבעש״ט עָצַר בַּעֲדָם שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ בְּבֶן הַכְּפָר. וּלְאַחַר מִכֵּן גִּילָּה לָהֶם הבעש״ט, שֶׁבְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בְּשָׁנָה זוֹ נִתְעוֹרֵר קִטְרוּג נוֹרָא לְמַעְלָה, וְלֹא הוֹעִילוּ כָּל הַתְּפִלּוֹת לְבַטֵּל הַגְּזֵירָה הַנּוֹרָאָה, עַד שֶׁהִשְׁמִיעַ בֶּן הַכְּפָר הַהוּא אֶת אוֹתָם הַקּוֹלוֹת שֶׁבָּקְעוּ מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָתוֹ, וְקוֹלוֹת הַלָּלוּ עָלוּ לַמָּרוֹם וְנִתְקַבְּלוּ לְרָצוֹן, וּפָעֲלוּ רוֹשֶׁם גָּדוֹל לְמַעְלָה, וְהוּמְתְּקוּ וְסָרוּ כָּל הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים.
In shortAn unlettered shepherd boy's flute at Ne'ilah, played from sheer longing, cancelled a decree that all the prayers had not.
12[This story teaches us how far the worth of every Jew's good will reaches, and how very precious it is in Heaven. The boy was only a village lad of the utmost simplicity, yet by the power of his will and his fierce longing he sweetened the judgments and cancelled the accusations. From this every Jew should take heart, whoever he is and whatever his state. When a longing for Hashem is hidden within him, and deep inside his only wish is to do good, this makes a great impression Above. As my holy father would often say in Yiddish, “A krechtz fun a Yid iz zeier chashuv in Himmel,” “A Jew's sigh is very precious in Heaven.”]
הַנִּלְמָד לָנוּ מִמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, עַד הֵיכָן מַגִּיעַ רוּם עֶרְכּוֹ שֶׁל כָּל רָצוֹן טוֹב שֶׁבְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּעֲלָתוֹ חֲשׁוּבָה מְאֹד בַּשָּׁמַיִם, וְכִדְמָצִינוּ בַּמַּעֲשֶׂה הַנִּזְכָּר, שֶׁבְּכֹחַ רְצוֹנוֹ וְחִשְׁקוֹ הָעֵז פָּעַל לְהַמְתָּקַת הַדִּינִים וּבִיטּוּל הַקִּטְרוּגִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רַק בֶּן כְּפָר בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת. וּמִזֶּה יִקַּח כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל חִיזּוּק לְנַפְשׁוֹ, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה וּבְכָל מַצָּב שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁכַּאֲשֶׁר בִּפְנִימִיּוּתוֹ מוּסְתָּר תְּשׁוּקָה לַה׳ יִתְבָּרֵךְ, וּבְתוֹךְ תּוֹכוֹ רְצוֹנוֹ אַךְ לְהֵטִיב, עַל יְדֵי זֶה פּוֹעֵל רוֹשֶׁם גָּדוֹל לְמַעְלָה. וְכַאֲשֶׁר הָיָה שָׁגוּר בְּפִי כ״ק אאמו״ר זצללה״ה לוֹמַר ׳א קרעכץ פון א איד, איז זייער חשוב אין הימל׳ [אֲנָחָה שֶׁל יְהוּדִי חֲשׁוּבָה מְאֹד בַּשָּׁמַיִם].
In shortHowever simple a Jew is, his hidden longing to do good moves Heaven: “A Jew's sigh is very precious in Heaven.”
13[The practical lesson from all this is that Heaven values a Jew's good will above all. So let everyone see to it that he does the mitzvos out of good will, and not only outwardly. Mitzvos must be done from deep in the heart, for in these Hashem delights,13 and every good will in the heart of every Jew is very precious in Heaven. In this merit may we be privileged to have the Holy One, blessed be He, draw down upon us from on high great mercy and kindness, until the coming of the righteous Redeemer, speedily in our days. Amen.]
הָעוֹלָה לָנוּ לְמַעֲשֶׂה מִכָּל הָאָמוּר, כִּי בַּשָּׁמַיִם מַעֲרִיכִים בְּיוֹתֵר אֶת רְצוֹנוֹ הַטּוֹב שֶׁל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וּמִזֶּה יִרְאֶה כָּל אֶחָד, שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיַּית הַמִּצְוֹת יַעֲשֵׂם מִתּוֹךְ רָצוֹן טוֹב, וְלֹא יַעֲשֶׂה הַמִּצְוֹות בְּחִיצוֹנִיּוּת לְבַד, כִּי עֲשִׂיַּית הַמִּצְוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת מִתּוֹךְ פְּנִימִיּוּת הַלֵּב, כִּי בְּאֵלֶּה חֵפֶץ ה׳, וְכָל רָצוֹן טוֹב שֶׁבְּלֵב כָּל יְהוּדִי חָשׁוּב מְאֹד בַּשָּׁמַיִם. וּבִזְכוּת זֶה נִזְכֶּה שֶׁיַּמְשִׁיךְ הקב״ה עָלֵינוּ מִמָּרוֹם רַחֲמִים וַחֲסָדִים גְּדוֹלִים, עַד בִּיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן].
- See Yirmiyahu 9:23. ↩
In shortMay we do the mitzvos with inner good will, which Heaven treasures above all, and so draw down great mercy until the redemption.
Takeaway
All the silver and gold already belong to Hashem; what He asks of us is “from yourselves,” our heart and our good will, and the blessing of tzedakah rests on the gladness with which we give. Even a longing we cannot carry out is not wasted: Israel's unspent desire to give for the Mishkan became a lasting gift to every generation, and a simple shepherd's longing at Ne'ilah cancelled a harsh decree. So let us do the mitzvos from deep in the heart, knowing that every sincere wish and every sigh of a Jew is precious in Heaven.
Learn this in the merit of Rav Dovid Matisyohu Rabinowitz. His yahrzeit and life ›
English translation, notes and summaries © Zechusam.