Avraham's Meal as an Altar Offering
Bereishis 14:18–19
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
And Malki-Tzedek, king of Shalem, brought out bread and wine, and he was a priest to the Most High God. And he blessed him and said: Blessed be Avram to the Most High God, Possessor of heaven and earth.
1“Malki-Tzedek, king of Shalem, brought out bread and wine; he was a priest1 to God Most High. He blessed him and said: Blessed be Avram to God Most High, Possessor of heaven and earth” [Bereishis 14:18–19]. Targum Yonasan ben Uzziel renders: “He brought out bread and wine for him; at that time he was serving before God Most High.” Read plainly, the Targum implies that at the very moment he brought out the bread and wine, he was performing the service of the offerings. At first glance it is hard to see how that could be.
[ט] ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והיא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ותרגום יונתן ב״ע ואפיק לי׳ לחם וחמר בההוא זימנא הוה משמש קדם אלקא עלאה. לפי פשוטו לשון התרגום משמע שבשעת ובאותו הזמן ממש שהוציא לחם ויין הי׳ משמש בעבודת הקרבנות. ואינו מובן לכאורה אפשריות הדבר.
- So printed: והיא, for the verse's והוא, “and he.” ↩
In shortTargum Yonasan says Malki-Tzedek was performing the service of the offerings at the very moment he brought out bread and wine for Avraham, which at first glance seems impossible.
2Perhaps this can be explained by a teaching of Chazal at the end of Chagigah (27a). R' Yochanan and Reish Lakish both said: “When the Beis HaMikdash stood, the altar brought atonement. Now a person's table brings atonement.” Rashi explains that this is through hospitality to guests. Chazal also said: “Whoever wants to pour wine on the altar should fill the throats of talmidei chachamim with wine” (Yoma 71a). So when Malki-Tzedek brought out bread and wine to Avraham Avinu, he was truly bringing offerings on the altar.
ואולי יתבאר עפ״י מאמר חז״ל (שילהי חגיגה) ר״י ור״ל דאמרי תרוויהו בזמן שהבהמ״ק קיים המזבח מכפר ועכשיו שולחנו של אדם מכפר ופירש״י ז״ל בהכנסת אורחים. ואמרו ז״ל (יומא ע״א) הרוצה לנסך יין ע״ג המזבח ימלא גרונם של ת״ח יין. נמצא שבשעת שהוציא לחם ויין לאאע״ה הי׳ ממש מקריב קרבנות ע״ג המזבח.
In shortChazal teach that a table that feeds guests and talmidei chachamim takes the place of the altar, so Malki-Tzedek's bread and wine for Avraham was itself a real offering.
3aWe can understand this even more deeply in light of an idea we have discussed several times, based on the holy books (especially the Ohev Yisrael, Parshas Naso). Chazal teach (Berachos 35a–b) that R' Levi pointed out a contradiction. One verse says, “The earth and all it contains belong to Hashem” [Tehillim 24:1], and another says, “The heavens are Hashem's, but the earth He gave to mankind” [Tehillim 115:16]. The answer: the first verse speaks of before a person makes a berachah, the second of after it. As is known, every created thing and every kind of food contains holy sparks, and these sparks are the taste and aroma of the food. Wherever these sparks are, they belong to Heaven's treasury. They are consecrated property2. That is why it is forbidden to enjoy food without a berachah. One who does so is like a person who has misused consecrated property [cf. Berachos 35a], for there is nothing more sacred than this.
ויובן עוד יותר ע״ד שדברנו זה כמה. עפ״י המבואר בסה״ק (וביחוד בס׳ אוהב ישראל פ׳ נשא) עפי׳ מאחז״ל (ברכות סוף ל״ה ע״א וריש ע״ב). ר׳ לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבנ״א כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה. דידוע דבכל הנבראים ובכל מיני מאכל יש בהן נצוצין קדושין. וזהו טעמן וריחן של המאכלים. והנצוצות הק׳ כל היכי דאתנהו בי גזא דרחמנא איתא. והמם הקדש. ולזה אסור להנות מהם בלא ברכה. והוא כאילו מעל. כי אין לך הקדש גדול מזה.
- So printed: והמם, evidently for והמה, “and they.” ↩
3bWhen a Jew says the right berachah over a food with heartfelt intention, cleaving to Hashem with love and fear of Heaven, he raises its holy sparks to their source and root in holiness. He also draws down a flow of goodness and blessing to all the worlds. The word berachah is related to bereichah, a pool, in the mystical sense of a stream that carries abundance to all the worlds. That is why the person who makes the berachah fully acquires the food or drink, and it becomes truly his. He has added praise and value to it. He has raised its life force and sparks to the very top, to their source, and through this he has drawn down even more good from Above. Now this person reflects on who gives him the strength and the understanding to make such a berachah and raise everything to its root. He truly understands that all his strength and life come from Hashem, “who graciously grants man understanding” [Shemoneh Esrei], and who breathes new life into him at every moment. Then he knows that he himself did nothing at all; it was all done by Hashem's power. It is only Hashem's kindness, as in “Yours, Hashem, is kindness” [cf. Tehillim 62:13], that credits a person with the deed as if he had done it. With this awareness, he gives everything back to Hashem and transfers ownership of it to Him.
וכשאדם מישראל מברך הברכה הראוי׳ לאותו דבר בכוונת הלב ובדביקות ואהבה ויראת שמו י״ת. בזה מעלה הנו״ק למקורן ושורשן בקודש. וממשיך שפע טוב וברכה לכל העולמות. כי ברכה היא לשון בריכה בסוד נחל הממשיך שפע לכל העולמות. וע״כ זכה וקנה המברך אותו המאכל או המשקה בקנין גמור. ונעשית כשלו. כי הוא הוסיף שבח ומעלה באותו מאכל ומשקה. להרים החיות והנצוצין למעלה ראש למקורן ושורשן. ועי״ז המשיך מלמעלה שפע טוב ביתר שאת. וכאשר האיש המברך הזה התבונן מי הוא הנותן לו כח וחיל ודעה והשכל שיהי׳ ביכולתו לברך ברכה כזו ולהעלות הכל לשורשן כנ״ל. וכשמבין באמת כי כל כחו וחיותו הוא מהשי״ת החונן לאדם דעת. ונופח בו בכל רגע ורגע חיות חדש. יודע בעצמו שהוא לא עשה ולא כלום. רק הכל בכחו של הקב״ה. רק שלך ה׳ החסד לחשוב לאיש כמעשיו כאילו עשה. ובידיעה הזאת מחזיר ומקנה הכל להקב״ה:
In shortA heartfelt berachah raises the holy sparks in food, which belong to Hashem, and makes the food the blesser's own; but seeing that even his power to bless is Hashem's, he gives everything back.
4aThis explains Chazal's statement (Sotah 4b): “even if he made heaven and earth His possession3, like Avraham Avinu, of whom it says, ‘I have raised my hand to Hashem, Possessor of heaven and earth’ [Bereishis 14:22].” Avraham ate in holiness and purity and made holy, pure berachos of his own. So did all the guests who came to him, for he taught them to bless the One whose food they had eaten (Sotah 10b; Bereishis Rabbah 49). They all blessed according to Avraham's holy understanding, since he stood over them and taught them the holiness of these berachos. Through all this, Avraham came to acquire all foods and drinks, and all the creatures of the lower world, as truly his own, as explained above.
וזה הוא פי׳ אמרם ז״ל (סוטה ד׳ ע״ב) אפילו הקנה שמים וארץ כאברהם אבינו שנא׳ בו הרימותי ידי אל ה׳ קונה שמים וארץ. היינו כי אאע״ה בכח אכילתו בקדושה ובטהרה וברכותיו הקדושים והטהורים של עצמו. ושל כל האורחים הבאים אליו. ולמדם לברך את מי שאכלו משלו כאמרם ז״ל (סוטה י׳ ע״ב ובמד״ר מ״ט) וכולם ברכו על דעתו הקדושה של אאע״ה. כי הוא הי׳ העומד על גביהן ומלמדם בקדושת הברכות האלה. זכה וקנה אאע״ה את כל המאכלים והמשקות וכל ברואי מטה להיות קנוים לו ממש וכנ״ל.
- The author cites only this part of the Gemara's statement. ↩
4bYet Avraham saw himself as “dust and ashes” [Bereishis 18:27]. The two thousand years of Torah began with “the souls they had made in Charan” [Bereishis 12:5] (Avodah Zarah 9a). In his time and through his deeds, the light of the Torah began to shine, and that is the true tikkun, the repair, of the world. The World of Tikkun corresponds to King Hadar [Bereishis 36:39], the one king of Edom of whom the Torah does not say “and he died.”4 With him the life force and the complete repair began. As the holy books explain, the meaning of Hadar is that it gives back the kingship to the Life of the Worlds, as in the Aramaic phrase hadar Marei Shemaya, “it returns to the Master of Heaven.” Avraham belonged to the World of Tikkun. He gave all his powers back to Hashem, because he truly understood that “everything comes from You, and from Your own hand we have given to You” [Divrei HaYamim I 29:14]. So he naturally transferred ownership of everything back to Hashem. As it were, Hashem was the one acquiring, and Avraham was the one handing it over. This is the meaning of the verse “I have raised my hand to Hashem.” A person's powers are called his “hand,” as in “our hand is raised high” [Devarim 32:27] and many other verses. Avraham was saying: “I raise all my powers to Hashem, because everything comes from Him,” and therefore He is “Possessor of heaven and earth.” This is what Rashi means there (Sotah 4b): “through his praise he made Him ruler over everything.”
ואאע״ה בבחי׳ עפר ואפר והב׳ אלפים תורה התחילו מואת הנפש אשר עשו בחרן (ע״ז ט׳), ובזמנו, וע״י מעשיו התחיל להתנוצץ אור התורה שהוא תיקון העולם ממש, ועולם התיקון היא בבחי׳ מלך ״הדר, שלא נאמר בו וימת, וממנו התחיל החיות והתיקון הגמור, וכמו שהובא בסה״ק שבחי׳ הדר הוא שמהדר ומחזיר המלוכה לחי העולמים להקב״ה, בחי׳ הדר מרי שמיא, ואאע״ה הי׳ מעולם התיקון, והחזיר כל הכחות להקב״ה, שהבין וידע בידיעה אמתית כי ממך הכל ומידך נתנו לך, וממילא הקנה הכל בחזרה להקב״ה, וכביכול הקב״ה הי׳ הקונה ואברהם המקנה. וזה הוא פי׳ הכתוב הרימותי ידי אל ה׳, היינו כי כל הכוחות נקראים ידו בטעם ידינו רמה, והרבה פסוקים, והנני מרים כל הכוחות שלי אל ה׳, כי הכל הוא ממנו ית׳ וית׳, וממילא הוא קונה שמים וארץ. וזה היא כוונת רש״י ז״ל הק׳ שם (סוטה ד׳) ״שהשליטו ״בשבחו ״על ״הכל כו׳ עיי״ש:
- In Kabbalah the earlier kings of Edom, who “died,” stand for the shattered world before the repair. ↩
In shortThrough his holy eating and the berachos he taught his guests, Avraham acquired all of creation; then, as “dust and ashes,” he gave it all back, raising his “hand,” his powers, to Hashem.
5It follows that Avraham's eating was truly one and the same as bringing offerings, because he offered all the powers of the earth up to Hashem and raised them to the very top. When Malki-Tzedek handed him the bread and wine, he felt the holiness of real offerings. So he blessed him that Hashem should grant him the understanding to give everything back to Him, and to know with true knowledge that even his understanding and ability come from Hashem. That is the meaning of “he blessed him.” But once he had blessed him and come close to him, he saw that Avraham was already on this very level. So he said, “Blessed be Avram to God Most High, Possessor of heaven and earth” [Bereishis 14:19], as explained above.
נמצא מדברינו שאכילת אאע״ה הי׳ ממש ענין אחד עם קרבנות שהקריב כל הכוחות שבארץ להקב״ה, והרימם למעלה ראש, וכאשר מלכי צדק הרגיש בשעת שנתן לו הלחם והיין הרגשת קדושת הקרבת קרבנות ממש, אז ברכו בברכה שיחונן לו הקב״ה דעת והשכל להקנות הכל חזרה להקב״ה, ושידע ידיעה אמתית שגם השכל והיכולת הכל הוא מהקב״ה, וזה היא פי׳ ויברכהו וכאשר ברכו ונתקרב אליו ראה שאאע״ה הוא בעצמו בבחי׳ הזאת ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וכנ״ל:
In shortMalki-Tzedek felt Avraham's meal as a true offering and blessed him to know that all his powers come from Hashem, then saw that Avraham already stood on that level.
Takeaway
Eating in holiness, with a heartfelt berachah, raises the holy sparks in our food and turns our table, especially one that feeds guests and talmidei chachamim, into an altar. But the berachah is complete only when we also recognize that the strength and understanding to bless come from Hashem, and so give everything back to Him, as Avraham did when he “raised his hand to Hashem, Possessor of heaven and earth.”
Learn this in the merit of Rav Yerachmiel Yisrael Yitzchok Dancyger. His yahrzeit and life ›
More on Parshas Lech Lecha
See all ›Lehavas David · Rav Dovid Matisyohu RabinowitzKnowing Hashem in All Your Ways: Avraham's TestAvraham's test was to go only because Hashem had spoken, though he had been promised that the journey was for his good. We meet the same test when we eat, work and do business…Lehavas David · Rav Dovid Matisyohu RabinowitzFaith and Fellowship: Avraham's Legacy for ExileAvraham did not keep his recognition of the world's Master to himself: he gathered people together and planted faith in their hearts. That pairing of faith and fellowship carried…Lehavas David · Rav Dovid Matisyohu RabinowitzAvraham's Eager Going: Keeping the First Fire of a MitzvahAvraham longed for the mitzvah so strongly that his waiting was counted as doing, and when he finally set out he went with the same fire he had felt when Hashem spoke to him. Our…
English translation, notes and summaries © Zechusam.